הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)
כיום, הרבנות הראשית היא בעיקר מינוי שפוליטיקאים סוגרים ביניהם. אף רב לא רואה עצמו מחויב לפסיקה של רב ראשי כזה או אחר
מה שנכון לרב ראשי בעיר נכון לרב ראשי במדינה. המרוץ לבחירות לרבנות הראשית, שאנו נמצאים בעיצומו, חושף באור השמש פגמים ועיוותים שנוצרו במוסד הרבנות הראשית לאורך עשרות שנות קיומו.
על מוסד הרבנות הראשית השתלטו הפוליטיקאים. אם בעבר, ובמיוחד בחזונו של מייסד הרבנות הראשית, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרבנות הראשית היתה אמורה להיות מעין סנהדרין, העומדת בראש רבני ישראל ומוכרת על ידיהם כסמכות העליונה, כיום, הרבנות הראשית היא בעיקר מינוי שפוליטיקאים סוגרים ביניהם וחסרת כבוד ומעמד של ממש בקרבם של לא רק חלקים גדולים מן הציבור הכללי והדתי אלא גם בקרב רבנים. אף רב לא רואה עצמו מחויב לפסיקה של רב ראשי כזה או אחר. אף אחד לא מחכה לשמוע את מוצא פיהם של הרבנים הראשיים בטקסים ממלכתיים.
דומני, שכצעד ראשון בדרך להשבת כבוד הרבנות הראשית למקומו יש לברר מחדש: מה אנו מצפים מהרבנים הראשיים?
כפי שכתבנו ביחס לרבני ערים, כך אצל הרבנים הראשיים מתקיים בלבול ביחס להגדרת תפקידם. בחוק לא נאמר מה רב ראשי צריך לעשות. כתוב שרב ראשי עומד בראש מועצת הרבנות הראשית (חצי מהקדנציה הוא מכהן כראש בית הדין הרבני העליון, למרות שלא תמיד יש לו הסמכה לדיינות; על האבסורד הזה נכתוב בפעם אחרת), אך לא ברור מה עליו לעשות. ברבנות הראשית יש מחלקות שונות העוסקות במתן כשרות, רישום לנישואין, פיקוח על מוהלים, ניהול בחינות ההסמכה לרבנות ודיינות, אך אלו מנוהלות בעיקר על ידי אנשי מקצוע הבקיאים בתחומם. ומה תפקידו של הרב הראשי?
בפועל, הרב הראשי הוא כמו חותמת אחרונה של המערכת. בתחום הגיור למשל, הוא חותם על תעודות ההמרה. בתחומים אחרים, הוא נחשב למי שעומד בראש המערכת המנהלתית, המספקת את שירותי הדת ומפקחת עליהם.
אבל לרב הראשי יש תפקיד נוסף, והוא תפקיד ייצוגי. הרב הראשי נתפס כפנים הרשמיות של היהדות הממלכתית במדינת ישראל. הוא משתתף בטקסים ממלכתיים, אם כי רק בטקס אחד מרכזי הוא שותף פעיל – אומר קדיש ופרק תהלים, הוא מוזמן לכנסים וימי עיון שונים, ובקרב הציבור הוא נתפס כבעל מעמד ממלכתי.
הבעיה היא, שכמו שמצאנו אצל רבני הערים, פעמים רבות מדי, הרב הראשי לא מממש את הציפיה הזו ממנו. כאמור לעיל, ציבור רחב לא באמת מזדהה איתו ולא רואה בו מקור של השראה וחכמה, והמעורבות הפוליטית בתהליך בחירתו לא מוסיפה לו יוקרה. פעמים רבות מדי, רבנים ראשיים התבטאו בצורה מבישה ואנטי-ממלכתית, ואף פעלו נגד האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל.
גם מבחינה הלכתית, לא בטוח שיש לרבנים הראשיים את הכישורים הנדרשים כדי להפוך אותם לברי סמכא בשירותי הדת שעליהם הם אחראים. מפורסמים הרבנים הראשיים שלא אוכלים מהכשרות שעליה הם אחראים, ובכלל היו חסרי גישה עצמאית ומקורית בפסיקת הלכה. הימים של הרב עובדיה יוסף והרב שלמה גורן, שהעזו להשמיע קול הלכתי מקורי כדי לטפל בתחומים הבוערים במדינת ישראל, חלפו ואינם עוד.
מה, אם כן, ניתן לעשות כדי להציל את כבוד הרבנות הראשית? כמו אצל רבני ערים נראה שעלינו להפריד בין התפקיד הייצוגי ובין התפקיד המקצועי. מבחינה הלכתית, יש להיפרד מהחלום כאילו יכהן כאן רב ראשי שיוכר כ'גדול הדור' של עולם ההלכה. גדולי דור כאלה, אם ישנם עוד, נעלמים מחיינו ולא נראה שקמים אחרים תחתיהם. בכלל, בעידן של טכנולוגיה, בינה מלאכותית ושיתוף מידע המוני, יש לתהות עד כמה יש עוד מקום ל'גדולי דור'. לכן, בכל הנוגע לשירותי דת יש לבכר רבנים מקצועיים שיוכלו לספק אותם בצורה ראויה.
רב ראשי יוותר עם תפקיד ייצוגי. ומה יהיה תפקידו? על כך נמשיך לדון ברשימה הבאה.
(בלק תשפ"ג)
