בין רבנים למשרתי דת

סביר להניח שניתן לסמוך על מוהל, סופר סת"ם, משגיח כשרות או רשם נישואין, מקצועיים בהרבה מאשר רבנים חשובים שפחות עסוקים בתחום

אחד האנשים החשובים ביותר לכל צרכני האוכל הכשר הוא אדם שכנראה הם בכלל לא מכירים – משגיח הכשרות, הנמצא בבתי עסק ומסעדות, ומוודא שכל האוכל נעשה על פי כללי ההלכה. בפועל, משגיח כשרות אינו יכול להיות 24/6 בעסק שעליו הוא משגיח. בנוסף, משגיח אחד עובד בכמה עסקים. עליו להשגיח בצורה אדוקה שכזו, כך שגם כשהוא לא נמצא בעסק, כללי הכשרות יישמרו. בשל כך, מעבר לידע ההלכתי היבש, עליו לפתח יחסי אנוש טובים עם עובדי העסק, כדי שיהיו נאמנים לחוקי הכשרות גם כשהוא אינו נמצא.

מעליו, נמצא מפקח הכשרות. המפקח אחראי על משגיחי הכשרות ועל סדרי העבודה שלהם. הוא עומד בקשר עם בעלי העסקים ואחראי על הניהול השוטף של עבודת המשגיחים. לעתים המפקח הוא גם משגיח בעצמו. מפקח צריך להיות לא רק בקיא בהלכות הכשרות אלא גם בעל כושר ניהולי וארגוני. אם המשגיח או המפקח אינם עושים את עבודתם נאמנה, ייתכן שהאוכל שאתם צורכים במקומות שונים יהיה טרף.

נעבור לתחום אחר, תחום הנישואין. כאן נמצא אנשים אחרים, מאד חשובים ליהדות בישראל. אלו רשמי הנישואין, שבמועצות הדתיות,  הנותנים את האישור לבני זוג להינשא. רשם הנישואין בודק את הייחוס של הזוג, מוודא שהם רווקים ומברר שאין בנישואין שלהם בעיה הלכתית (כמו כהן לגרושה וכד'). גם את רשמי הנישואין רוב מוחלט של הציבור אינו מכיר.

כשרות ונישואין אלו שירותי הדת המרכזיים שהרבנות הראשית מספקת לאזרחי מדינת ישראל, ובכל זאת אנחנו מוצאים שהאנשים האחראים על כך באופן המיידי ביותר (ואפשר להוסיף להם שוחטים, ואחרים) לא רק שאינם מוכרים לציבור אלא גם לא בעלי מעמד ציבורי. הם לא נבחרים על ידי הציבור אלא ממונים לתפקידיהם כמו כל עובד בשוק הציבורי שמתמנה למשרה כזו או אחרת. את אותם אנשים איננו מכתירים בתארים, לא עולים אליהם לרגל וגם לא מעוניינים בהכרח לשמוע את השקפתם בענייני השעה. הם מתפקדים כספקים של שירותי דת, שכשלעצמם מאד חשובים, אבל נעדרים מעמד ציבורי.

מדוע אני מזכיר אותם? כי אנשים אלה הם אולי האנשים החשובים ביותר לשירותי הדת במדינת ישראל, אבל בסופו של דבר הם אנשי מקצוע ממוקדים בתחומם, וכך ראוי שיהיו. מוהל, סופר סת"ם, משגיח כשרות או רשם נישואין, מקצועיים, סביר מאד להניח שניתן יהיה לסמוך עליהם בהרבה מאשר רבנים חשובים ומפורסמים, שפחות עסוקים בתחום.

אם אנו דנים כיום במעמדה וסמכותה של הרבנות הראשית, דומה שבראש ובראשונה צריך להכיר בכך. אם המועצה הדתית המקומית היא אשר מעסיקה את משגיחי הכשרות ואת רשמי הנישואין כגוף מקצועי, אין סיבה שכל שירותי הדת ברמה הארצית הללו לא יהיו תחת המשרד לשירותי דת, שהוא הגוף המקצועי למתן שירותי דת. ימנו שם, בראש המערכת הרלוונטית, אדם מקצועי, הבקיא בענייני הכשרות, והוא יהיה אחראי על כל שירותי הכשרות במדינת ישראל. לא נידרש להכיר את האיש הזה ולא נצטרך לבחור בו. זה יהיה מינוי מקצועי לכל דבר ועניין, תחת נציבות שירות המדינה.

ומה יעשה אדם זה אם יהיו לו ספקות ושאלות בעניינים הקשורים לתחום הכשרות? כמו בכל תחום בשירות הציבורי הוא יוכל להתייעץ. כמו ששר אוצר פונה לכלכלנים בכירים שייעצו לו, כך אותו אחראי יפנה לרבנים גדולים כדי לקבל את עצתם והוא יכריע.

וכשם שהדבר נכון בתחום הכשרות כך הוא בתחום הנישואין ובשאר התחומים. ככל שמדובר בשירותי דת מקצועיים, צריך להכפיף זאת תחת המשרד לשירותי דת ולמנות לשם במינויים מקצועיים אנשים ראויים לכך, שצברו ניסיון במערכות הרלוונטיות.

מה תעשה אפוא הרבנות הראשית אם ניקח ממנה את התחומים הללו? על כך ברשימה הבאה.

(פנחס תשפ"ג)