האם כל מה שטבעי הוא טוב ויפה?

תוך כדי שיחה עם הדוד שלי החכם דניאל מנגשה ז"ל, הוא אמר לי פעם: "אתה חושב שיש דמוקרטיה בישראל?", ופירט: "בישראל יש דמוקרטיה רק בבית הקברות. כשאבא שלי היה בחיים, הוא גר בדירה קטנה, במרכז הקליטה. ראש העיר שלנו היה גר בשכונה יוקרתית, בווילה גדולה. אחרי הלוויה של אבא שלי ראיתי מי קבור לידו – ראש העיר. ממש שכנים. אתה רואה – רק בבית הקברות יש דמוקרטיה". חשבתי שהדוד שלי ממש צודק. בבית הקברות אין היררכיות, אין מעמדות, כולם שווים.

התורה איננה מציינת את מקום קבורתו המדויק של משה רבנו, אך היא כן מציינת דבר אחד: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר". משה רבנו, המדבר "פנים אל פנים, כאיש אל רעהו", האיש שהצליח להגיע לפסגת הקדושה והמעלה הנבואית, נקבר לבסוף מול בית פעור- מקום העבודה הזרה הבזוי עלי אדמות. שלמה המלך הרחיק ורמז שאף בחייו של האדם אין הבדל אפילו בין האדם לבהמה. "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה? כלומר, האם אדם הוא יוֹתֵר נעלה מן הבהמה? תשובתו של שלמה המלך היא חד משמעית- "אָיִן". והשאלה בעינה עומדת – מה הרעיון שהתורה לא טורחת לציין את מקום קבורתו של משה אבל היא כן מציינת שהוא נקבר מול בית פעור; מקום עבודה זרה, מקום של זימה וזוהמה?

לפני שבועיים כתבתי כאן על נושא הוצאת זרע לבטלה במנהגי יהודי אתיופיה. לא ידעתי עד כמה הנושא מעסיק הורים, רבנים ומחנכים כאחד. במאמר הראנו שבעוד שבמסורת הרבנית הקלו מאוד בענייני טומאה וטהרה וביטלו את טבילתה, הרי שהחמירו מאוד, לפעמים בצורה לא פרופורציונית, במוציא זרע לבטלה. לעומת זאת, בהלכה האתיופית החמירו מאוד בענייני טומאה וטהרה וכל מי שיצאה ממנו שכבת זרע נחשב לטמא והוא הולך לטבול.

בעקבות מאמר זה קיבלתי מספר תגובות, ואחד הרבנים שאני מאוד מעריך כתב לי כך: "חשוב מאוד שהעלית את הנושא, והדברים שכתבת – לעניין. לענ"ד גם הרמב"ם חשב בערך אותו דבר. ופשוט קראו אותו לא נכון… (לפעמים, כידוע, אנשים קוראים את מה שהם חושבים בעצמם גם בדברים של אחרים…). אני מצרף לך את מה שכתבתי. בקרוב בע"ה אני מקווה שזה ייצא בתוך חוברת לבני נוער על מיניות". הרב כתב שם דברים חשובים מאוד בהקשר למיניות ודרכי התמודדות. עוד תגובה שקיבלתי הייתה: "תודה רבה לך שהצפת גם נושא שהפכו אותו בעיקר המקובלים לבעיה, כאשר אין בעיה. גם בעדת "בני ישראל" התייחסו לעניין באופן דומה לזה שבמקרא וגם אצלכם – ללא תבלינים מיותרים".

השאלה המרכזית כאן היא האם כל מה שטבעי הוא טוב ומוסרי? האם הטבעיות היא פרמטר לדעת מה נכון ומה אסור? מהי משמעות המילה "אנושי"? המילה "אנושי" מכילה דבר והיפוכו. כמו שכותב אורי רפ: "אי אפשר להתעלם מן העובדה שבני האדם מוכרים לנו כפי שהם, ולא כפי שהיינו רוצים שיהיו". נראה, אם כך, שזהו הרעיון שהתורה מנסה ללמד אותנו מעצם האזכור שמשה רבינו קבור מול בית פעור. אל תגידו 'פעם היה בית פעור והיום אין'. זה לדורות. אנו אנושיים ולא משנה אם יקראו לנו בכל מיני תארים אקדמיים או אם נלבש בגדים יוקרתיים, חליפות ועניבות. השאלה היא איזה חלק מאישיותי הוא טבעי וטוב לי ולסביבתי ואיזה חלק מאישיותי, גם אם הוא חלק מהטבע שלי, הוא מסוכן לעצמי ולסביבתי? מתי אנו חייבים להפסיק תופעה אנושית מסוימת ומתי אנו מאפשרים לה להתקיים? כיצד אנו מתמודדים עם המתח הזה בתוך המציאות האנושית? בין אדם לעצמו ובין האדם לזולתו? מציאות זאת עלולה להכניס את האדם לתוך עולם של ציפיות ואכזבות חוזרות, לפחדים וחוסר אמון הדדי, ומתוך כך לאיבוד האיזון בין הפנטזיה לבין המציאות, לאיבוד האיזון בין השמרנות למתירנות.

אם נחזור לנושא המיניות והוצאת זרע לבטלה – ההלכה האתיופית לא ראתה בכך מעשה נורא אלא מעשה שעלול להתרחש מעצם היותנו אנושיים. זה דבר טבעי. אבל יותר מזה, רואים עד כמה הגישה ההלכתית האתיופית היא גישה אנושית, מאמינה באדם ובעיקר, היא מספקת לנו כלים לגישה חינוכית והלכתית מדהימה. אף אחד לא רוצח ולא פושע. כולם שווים. גישה זאת הביאה את מנהיגי הדור לא להתעלם ממצוקותיו של האדם אבל גם לא להיות עיוורים לבעיות הדור. ובכלל, ביסוד התיאולוגיה האתיופיה עומד רעיון מרכזי אחד – העיסוק איננו בשאלה מהן הנסיבות שהביאו את האדם לסיטואציה זאת, אלא איך אנו עוזרים לו לצאת מאותה סיטואציה שנקלע אליה, ללא כל משא פנים ומוסרנות כל מפגש היררכי ושיפוטי.

(פנחס תשפ"ג)