מרדכי גרנביץמזה תקופה, אני זוכה ללמוד עם קבוצת חברים בתל אביב. אנשים מלב תעשיית האופנה, הצילום, והפרסום. אחת לשבועיים אנו נפגשים בסטודיו של אחד החברים, וצוללים לתוך לימוד מעמיק. למותר לציין שאיני מדבר על אנשים דתיים או בעלי רקע ישיבתי כלשהו, נתון שמבחינתי מאתגר את הלימוד ופותח אותו לאפיקים חדשים ומעניינים…
לאחר למעלה משנה בה אנו ברוטינה של מפגשי לימוד מסוג שכזה, ערב אחד, לפני הלימוד, הגיעה גיסתו של אחד החברים.
היא ביררה מתי אנו נפגשים, והגיעה במיוחד בכדי להתיר נדר.
שאלתי אותה מהו הנדר,
היא עונה לי שהיה לה איזה מכר אהוב, שהיה נדמה לה מכל מיני סיבות שהוא בצרה גדולה, וכיוון שהיא מאד דאגה לשלומו, עמדה ונדרה, שאם יימצא שהכל בסדר איתו בגוף ובנפש, היא תתחיל לשמור שבת.
לאחר כמה זמן היא הצליחה לברר איתו את העניין, והסתבר לה שכלל לא היה חשש כפי שחשבה. והכל מלכתחילה כבר היה בסדר. היא חששה לשלומו מכיוון שכנראה פירשה בצורה לא נכונה כל מיני אמירות או פוסטים שהעלה ברשת החברתית.
היא ניסתה לשמור שבת אחת, אמנם כיוון שהיה לה קשה מאד, וממילא כבר איבדה את הטעם ואת ה:"דריב" שהיה לה בעניין, היא אינה שומרת שבת יותר מאז וכעת מבקשת להתיר את הנדר.
תיכף עניתי לה שאין פה שום ענין של "התרת נדרים" כלל, כיון שכולנו מושבעים ועומדים מהר סיני (הנוסח ההלכתי לעניין זה ש"אין איסור חל על איסור" ועוד מקורות, כידוע למצויים בסוגיא…) והנדר או התרתו לא מעלה ולא מוריד.
הבהרתי שאינני מתערב בבחירה שלה, וכמובן שמכבדה באשר היא, אבל המושג 'התרת נדרים' פשוט לא שייך כאן.
אך אז ראיתי בעיניה שממש אין מנוח לנפשה, והיא באמת רוצה "להיות בסדר". במסגרת מה שהיא יכולה ומבינה.
כיון שראיתי צערה אמרתי לה שאתקשר לברר.
התקשרתי לאחד מגדולי הפוסקים בחכמה ובמניין. ומייד ענה לי כפי שעניתי לה.
אבל אחר כך, הוסיף ואמר לי, שיש דעה, שכן יש להתיר הנדר. בכדי שלפחות מצד העניין הזה של הנדר, לא יהיה כמוסיף חטא על פשע. ( הכוונה שבכל חילול שבת, מלבד החילול שבת יש גם איסור שעוברת על הנדר) ועל כן אם רצונה בכך, אעשה זאת. (ולא שזה יתיר לה, אלא את ה"נדר")
ואורו עיניה כששמעה זאת, ונתיישבנו להתיר נדרה.
וסיפרה בחן של אמת ובהכנעה כל העניין.
ונמצא ה'פתח'.
ולסיום על העניין עניתי ואמרתי כנהוג, ש"כשם שמתירים בבית דין של מטה כך יתירו בבית דין של מעלה".
וממש צמרמורת אחזתני, איזו מין סיטואציה מוזרה,
שבקשתי כעת – (עם 'גב' הלכתי), ש"בית דין של מעלה" יתירה מכבלי נדר שכזה…
והרגש כזה
של קדושת שבת וקדושת ישראל
נתערבב לי בצוותא חדא.
וברכתיה מעומק הלב שיאיר עליה מתיקות נועם קדושת השבת.
וענתה אמן בכל ליבה, ואורו פניה.
וחשבתי בלבי,
מי יודע טוהר ליבה, אמיתת כוונותיה, ומעלת רצונה.
כי מי ידע דעת עליון למדוד ולשקול ולחקור
מה חשוב למעלה
גודל טרחתה, ש"בער" לה לא להכעיס במעשיה,
ואף במחיר הבושה והמבוכה
והגיעה במיוחד למען עשות כפי האמת, לפי מה שהיא השכילה בהבנתה.
הן זהו הגשר הצר, והחבל הדקיק,
המוליך מעל ומתחת קונפליקטים עמוקים.
בין אמת, טוטאלית, ואינה גמישה לכאורה, שאני חי לפיה,
לבין רצון כן וטהור הבוער בלבו של זה העומד מולי. במסגרת תפיסת עולמו, חינוכו, תכונות נפשו, והבנתו.
ומה אנו מבינים בכלל…
(וישב תשע"ח)
