הרב יגאל גרוס
בפרשת השבוע כותבת התורה את מצוות התפילין: "וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם". בעקבות כך נעסוק השבוע במחלוקת הפוסקים כיצד יש להגדיר את היד החלשה עליה יש להניח תפילין של יד, האם הולכים אחר הכתיבה או אחר עשיית מלאכות?
מקור הדין
על איזו יד יש להניח תפילין? הגמרא במסכת מנחות (לו ע"ב) לומדת מלשון התורה בפרשתנו 'וקשרתם לאות על ידך', שיש להניח את התפילין על היד החלשה, כשנקודת ההנחה שלרוב האנשים מדובר ביד שמאל. בביאור הדרך ממנה למדים מהפסוק שיש להניח על היד החלשה נחלקו התנאים והאמוראים, והוצעו שלוש אפשרויות:
א. תנא קמא למד זאת מכך שבדרך כלל המילה 'יד' בתנ"ך מצביעה על יד שמאל, כמו בפסוק בישעיהו "ידי ייסדה ארץ וימיני טפחה שמים".
ב. רב אשי חלק ולמד דין זה מהפסוק בפרשת בא (יג, טז), שכשהתורה מורה שיש לקשור את התפילין על היד היא משתמשת בלשון 'ידכה' ('וקשרתם לאות על 'ידכה') – משמע שמניחים על היד הכהה, החלשה, שבדרך כלל היא יד שמאל.
ג. רבי יוחנן בדעה שלישית סבר, שיש להוכיח זאת על דרך ההקשה. בפרשיית התפילין בפרשת ואתחנן (ו, ח) כתוב: 'וקשרתם לאות על ידך'… 'וכתבתם על מזוזות ביתך', כשם שכתיבה אצל רוב העולם על יד ימין, כך הקשירה של התפילין צריכה להתבצע באמצעות יד ימין, משמע שההנחה על יד שמאל.
מחלוקת הראשונים
נחלקו הראשונים מה נחשבת היד החלשה במקרה בו חלק מפעולותיו עושה המניח ביד שמאל וחלק ביד ימין, מחלוקת שייתכן ותלויה במחלוקת שראינו לעיל, מהיכן למדים שיש להניח על היד החלשה:
א. רבינו יחיאל (הגהות רבינו פרץ לסמ"ק קנג, ח) סבר, שהלימוד העיקרי הוא לימודו של רבי יוחנן, המקיש בין הכתיבה לבין הקשירה. משום כך נקט, שגם אם אדם עושה את כל פעולותיו ביד ימין, אם הוא כותב ביד שמאל – זו נחשבת ידו החזקה, ועליו להניח תפילין על יד ימין שהיא היד החלשה.
ב. ספר התרומה (ריג ד"ה תפילין) בדעה שנייה חלק על רבינו יחיאל וסבר, שהלימוד המרכזי הוא לימודו של רב אשי, שהיה אחרון האמוראים. משום כך, כיוון שרב אשי לומד מהמילה "ידכה" – יד כהה, היד החזקה היא היד שעושה את רוב פעולות האדם. כך שגם אם אדם כותב ביד החלשה יותר, אין זה משנה, ויש ללכת אחר עיקר כוחו.
ג. התוספות (מנחות לז ע"א ד"ה מה) בדעת ביניים, הסתפקו ולא הכריעו האם קובעים שהיד החזקה היא היד בה כותבים וכדעת רבינו יחיאל, או היד החזקה כדעת ספר התרומה. משום כך נקטו, שרק במקרה בו אדם גם כותב ביד שמאל וגם משתמש בה, היא נחשבת ידו החזקה, ובכל מקרה ביניים יד ימין תחשב היד החזקה ועל יד שמאל יניחו את התפילין.
להלכה
למעשה, כשם שנחלקו הראשונים בפסק ההלכה, כך נחלקו האחרונים:
א. הגר"א (שם, ד"ה ויש אומרים) וערוך השולחן (כז, יז) כתבו שהעיקר להלכה כדעת רב אשי וספר התרומה, שהיד החזקה היא היד שעושים בה את רוב הפעולות, ללא התייחסות לפעולת הכתיבה – ויש להניח על 'היד הכהה'. בטעם הדבר נימק ערוך השולחן, שראשית הלכה כרב אשי שהוא אחרון האמוראים. ושנית, יש ברייתא נוספת ממנה משמע שכך להלכה.
ב. השולחן ערוך (כז, ו) הביא כדעה ראשונה כ'יש אומרים' את דעת ספר התרומה, שהיד החזקה היא היד איתה מבצעים את רוב הפעולות, ולאחר מכן כ'יש אומרים' את דעת רבינו יחיאל, שהיד החזקה היא היד שכותבים בה. במקרה זה נראה שהדעה הרווחת היא שדעת השולחן ערוך כדעת רבינו יחיאל, וכן פסק הרב עובדיה (יביע אומר או"ח ו, ב).
ג. הב"ח (כז, ב) בדעה שלישית נקט כסברת התוספות, שיש להסתפק כיצד מכריעים מה נחשבת ידו החזקה של אדם. משום כך רק במקרה בו אדם גם כותב ביד שמאל וגם משתמש בה לרוב תשמישו – עליו להניח תפילין על יד ימין. גם כף החיים פסק כך, וצירף את דעת המקובלים הסוברים שתמיד יש להניח תפילין על יד שמאל, גם אם יד ימין היא היד החלשה.
(עקב תשפ"ג)
