אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון]) 
הנתינה איננה בעצם תלויה ברצונו, אלא היא משהו שהוא מחויב לעשות
אחד מכללי היסוד בתורה הוא שמילותיה מדודות ומדויקות, והיא איננה מאריכה במילים או בתיאורים שלא לצורך. לכל מילה משמעות, והלכות רבות הנגזרות ממנה.
על רקע זה בולטת שבעתיים העובדה כי בנושא מסוים, התורה מכפילה את המילים לכאורה ללא צורך, וחוזרת שוב ושוב על אותה מילה.
כשהנושא הוא צדקה וחסד, נתינה וחמלה, והיחס לחוליות החלשות שבחברה, התורה לא חוסכת במילים, ומכפילה אותן שוב ושוב.
עוד לפני הכפלת החיוב, התורה עוסקת קודם כל בדחיית השלילה: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ… לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן".
נדייק במילים ונשים לב כיצד קוראת התורה לאותו אדם הניצב מולך ומבקש עזרה – אָחִיךָ הָאֶבְיוֹן.
ואז, לאחר שהתורה מגדירה אותו אָחִיךָ, היא מכפילה שוב ושוב את כל המילים העוסקות בנתינה: "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ… נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ …פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ… הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ…".
הכפלת המילים הייחודית הזו שמלווה את נושא הנתינה החסד והצדקה, משכה את תשומת ליבם של הפרשנים שפירשו את כפל המילים הללו באופן הבא:
רש"י- פתוח תפתח- אפילו כמה פעמים. והעבט תעביטנו- אם לא רצה במתנה תן לו בהלוואה. נתון תתן לו- אפילו מאה פעמים.
הפרשן רבי יעקב בן אשר 'בעל הטורים' פירש כך: "פתוח תפתח- שאם הוא מתבייש תביא לו לפתחו. פתוח תפתח- כפל הדבר וכן נתון תיתן לו, העניק תעניק לו לומר שאין שיעור להענקה אלא תיתן ותחזור ותיתן".
יסוד הדברים והעיקרון של הנתינה הוא ההבנה מה בעצם מקור הכסף והשפע, ומה תפקידו של האדם לעשות בכסף שניתן לו.
בשש מילים מדויקות מגדיר דוד המלך את הרעיון שמאחורי הנתינה: "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ". במילים פשוטות- הכסף הנתון בידי האדם איננו ממש שלו. זהו כסף שניתן לו כדי שיעביר אותו הלאה. האיש הוא רק שליח וצינור להעברת הכסף שניתן לו לזקוקים לכך, ולכן הנתינה איננה בעצם תלויה ברצונו, אלא היא משהו שהוא מחויב לעשות. מתוך ההבנה הזו אומר רבי אלעזר בפרקי אבות את אותו הרעיון: "תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ". שוב במילים שלנו- מה שאתה נותן לעני ולאביון איננו משלך, מכיוון שבעצם אַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ.
מכיוון שידעה התורה את נפש האדם הקשור לרכושו ושבאופן טבעי שומר על ממונו מחשש פן יחסר לו או מקמצנות, וקשה לו לתת את ממונו לאחרים, לכן במיוחד בעניין הזה של החסד, כדי להתגבר על החסמים, וכדי להעצים ולהטמיע בנפש האדם את מידת הנתינה, והרגישות לסבלו של העני, העבד והאביון הכפילה התורה את המילים- נָתוֹן תִּתֵּן. פָּתֹחַ תִּפְתַּח. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק – "אפילו כמה פעמים… אפילו מאה פעמים… שאין שיעור להענקה אלא תיתן ותחזור ותיתן".
(ראה תשפ"ג)
