עשר עצות לרב המתחיל

בטקס קבלת תעודת הסמיכה לרבנות, אמר לנו הרב הראשי דאז, הרב יונה מצגר, משפט חשוב– "תלמדו לקצר! מוטב שיגידו לכם 'עוד' מאשר 'די'". הוא, אגב, דיבר עוד 20 דקות

בראש חודש אלול תשס"ט עברנו לקבוצת יבנה ונכנסתי לתפקיד רב הקיבוץ. ב-14 השנים שאני זוכה לשמש בתפקיד הזה, קיבלתי עצות רבות וטובות, שסייעו לי למלא את תפקידי והצילו אותי לא פעם מליפול לבאר שחת. את רובן קיבלתי מרעייתי אביטל שנושאת איתי במשא ובמסע הזה. לאורך הדרך, אספתי עצות חכמות וטובות שפקחו את עיניי והאירו את דרכי. לרגל האירוע, משתף בעשר העצות הרבניות הכי טובות שקיבלתי במהלך השנים:

בטקס קבלת תעודת הסמיכה לרבנות, אמר לנו הרב הראשי דאז, הרב יונה מצגר, משפט חשוב ויסודי שמלווה אותי מאז – "תלמדו לקצר! מוטב שיגידו לכם 'עוד' מאשר שיגידו לכם 'די'". הוא, אגב, דיבר אחר כך עוד 20 דקות.
בפורום של רבנים צעירים פרש בפנינו הרב אריה שטרן, רב העיר ירושלים, את "עשרת הדברות" לרבנות קהילה, ובין השאר אמר לנו שם – "חשוב שתפתיעו את הציבור מדי פעם בדברים שאתם אומרים. אם כולם תמיד יודעים מראש מה תהיה דעת הרב, אין טעם ואין צורך שהוא יאמר אותה".
רגע לפני שהתמניתי לרב קיבוץ הזהיר אותי מו"ר הרב דוד ביגמן באזהרה מוצדקת ונוקבת – "הכי תיזהר מהקומנדו הדתי". בגלל שבכל קהילה יש "קומנדוס" – חבורה מצומצמת שהנושא התורני בוער בעצמותיה יותר מאחרים ושלא פעם לוחמת את מלחמות הקודש בכל הנושאים הדתיים. לכאורה הם הקבוצה עם החיבור הטבעי והמתבקש עם הרב. הם הראשונים לחבק אותו והם הראשונים שהוא ימצא איתם שפה משותפת. בדיוק בגלל זה לא כדאי לרב להתחבר איתם יותר מדי, ודאי שלא בשלב ראשון – הם יהיו מחוברים לתורה גם בלי הרב, ומאידך, אם הרב יתחבר אליהם, זה עלול להרחיק את שאר הציבור.
במפגש מקרי עם הרב אסי בלנק, אם אני לא טועה במסגרת הלוויה, אמר לי הרב בלנק שהיה אז רב קיבוץ עין הנצי"ב, משפט עמוק, חשוב ומטלטל – "צא תמיד מנקודת ההנחה שכל חבר וחברה בקהילה שלך הרבה יותר צדיקים ממך". אוי כמה הוא צודק.
בתום שיעור בקיבוץ מירב שבו אמרתי לציבור מילות תוכחה על כך שאיסור מסוים נתפס בעיניהם כחמור מאד ואילו איסור אחר נחשב לחמור פחות, ניגש אליי הרב איתן צוקר, רב הקיבוץ, ואמר לי "אתה צריך ללמד את הציבור שבדרך כלל האינטואיציה הדתית שלו נכונה. לא שהם כל הזמן טועים".
פעם כשעברתי במסגרת התפקיד חוויה קשה של פגיעה והשפלה, אמר לי הרב יהודה גלעד, הוותיק שברבני הקיבוצים, את עצת החכם שמזכיר הרב סבתו – "תיזכר בכל הפעמים שקיבלת כבוד שלא באמת הגיע לך, ועם העודף מכאן תשלים את החסר שם". לצערי יש המון עודף.
באחת הפעמים בהן הייתי מעורב במקרה משפחתי מורכב וקשה, נסחפתי למערבולת שדרשה ממני שעות ארוכות בלי הרבה הצלחה. פניתי לעצת שני מאור, אלופת היועצות, שתתן לי עצה מה עוד אפשר לעשות. היא הקשיבה רוב קשב ואמרה בפשטות – "לא את כולם אפשר להציל. לא לכולם אפשר לעזור. תיפרד מהפנטזיה".
במקרה שבו הייתי צריך לקבל החלטה לגבי משהו שממש לא ראוי ולא רצוי בעיניי, אבל אין בו איסור הלכתי מובהק והתלבטתי אם פשוט לומר לשואל שהדבר אסור, אמר לי הרב אלישיב קנוהל ז"ל – "תזכור שגם לשקר אסור".
מהפסיכיאטרית ד"ר מישל פרידמן, ממנה למדתי את רובי תורתי בכל הקשור לליווי רוחני רבני, למדתי את הכלל היעיל והמכונן – "תקצר את הפגישות. שתי שיחות של עשרים דקות בהפרש של שבועיים, שוות הרבה יותר משיחה של שעתיים".
לפני כמה שנים פגשתי את הרב אליעזר מלמד, יחד עם קבוצת רבנים ורבניות. הרב סיפר לנו כי בדיוק באותו שבוע השתתף במפגש של קבוצת רבנים גדולה וחזר ממנו מתוסכל מאד – "הרבה רבנים חושבים שהתפקיד שלהם הוא להגן על התורה מפני הציבור. במקום להבין שהתפקיד שלהם הוא פשוט ללמד תורה את הציבור".