יהודי אינו יכול להתנתק מהעם

הקשר  שבין הקב"ה לישראל מוגדר בפרשתנו כקשר שבין אב לבנים: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם…".  משה מדגיש בפני העם, שהקשר עם הקב"ה אינו רק  כעבדים – 'עבדי הם',  אלא גם כבנים לאביהם. רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו במהות הקשר שבין הבנים לאב (קידושין לו ע"א): "'בנים אתם לה' אלקיכם' – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים – אתם קרואים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים – אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה; רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרואים בנים".

לדעת רבי יהודה, מעמד הבן דורש מחוייבות למצוות. הקשר יכול להתבטל בשעה שהבנים לא הולכים בדרך התורה. לעומתו סבור רבי מאיר, שבנים אנו לה' ללא כל תלות בקיום מצוות. שיטתו זהה לשיטת רבי עקיבא במסכת אבות (ג,יד): "חביבים ישראל שנקראו בנים למקום".  לאמור, ישראל במהותם נקראים בנים למקום, ואין הזיקה הזו מותנית בקיום מצוות.

ייתכן ושיטתו של רבי מאיר מושפעת גם מסיפור חייו. רבי מאיר תלמידו של אלישע בן אבויה היה, ושתה בצמא את דבריו, עד שנהפך רבו ל"אחר", שקצץ בנטיעות וכפר בעיקר. רבי מאיר נפשו קרועה מחד גיסא על אבדן רבו המובהק, ומאידך גיסא עדיין מפעמת בו התקווה שישוב. רבי מאיר המשיך ללמוד מאחר – "את תוכו אכל וקליפתו זרק". גם לאחר שפרש אלישע בן אבויה מהדרך, סבר רבי מאיר שעדיין לא יצא מכלל ישראל. זאת ועוד, פשט הפסוק "בנים אתם" תומך בשיטת רבי מאיר.

הקשר שבין האב לבן אינו תלוי בשום גורם. בן אינו יכול להתנתק מתוך משפחתו, לעולם הוא ייחשב כבן, ולכן אף על פי שסר הוא מדרך ה' ממשיך הוא להיות בן. וכך מפורש בתשובות הרשב"א (א,קצד) שהלכה היא כרבי מאיר: "ואף על גב דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה הכא רבי מאיר קראי קדייק [= כך מדוייק מלשון הפסוקים]". לפסיקה כרבי מאיר יש גם השלכות למעמדו ההלכתי של אדם שאינו שומר תורה ומצוות. אולם, אם ברור הדבר שבנים אנו לה' ללא תלות בקיום מצוות הרי שהמסקנה המתבקשת שהאומה הישראלית היא משפחה – כולנו אחים.

הרמב"ם  (מתנות עניים י,ב) אימץ את הזיקה שלנו כאחים לעידוד הקהילה למתן צדקה: "וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם שנאמר בנים אתם לה' א-להיכם ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו, ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן, הלעכו"ם ששונאין אותן ורודפים אחריהן הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן".

תחושה של אחווה מעוררת לרחמים ומעודדת את העזרה לאח שמצוי בצרה. תחושת זו ניכרת מאוד בשעות של מלחמה, בשעה שרוח התנדבות מפעמת בעם, וכולם עוזרים אחד לשני. כמה קולע היה שירו של  יורם טהר לב "הֱיֵה לי חבר" שיצא לאור בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים: "הֱיֵה לִי חָבֵר, הֱיֵה לִי אָח, הוֹשֵׁט לִי יָד כְּשֶׁאֶקְרָא, הֱיֵה לִי חָבֵר, הֱיֵה לִי אָח, הוֹשֵׁט לִי יָד בְּעֵת צָרָה".

לצערנו, בשנה האחרונה מתעמעמת תחושה האחווה. הקיטוב בעם פוגם בקשר שבתוכנו. לא לכולם ברור שאחים אנחנו . יש צורך בימים אלו להדגיש שאנחנו משפחה אחת, אחים אנחנו, דתיים ושאינם דתיים. כשם שבן לא יכול להתנתק ממשפחתו כך עלינו להביא לתודעה לאומית שיהודי אינו יכול להתנתק מהעם – אחים ובני משפחה אחת אנחנו.

(ראה תשפ"ג)