מרב לרנרבחנוכה אנו מודים על הניסים שהתרחשו לנו בימים ההם, בזמן הזה. בזמן הזה אנו עדים למאות פיגועים. בודדים מבין הנפגעים נשארים לספר את סיפור גבורתם ואת הניסים שסבבו אותם. אחד מהם הוא אוהד הרץ
מרב לרנר
ביום שלישי לפני שבוע וחצי תאמר שוכת אחמד חדיר, המחבל שביצע פיגוע דקירה בצומת אריאל לפני שלוש שנים, נידון ל-17 שנות מאסר. לאותו דיון הגיע גם אוהד הרץ, מי שנפצע קשה באותו הפיגוע, כדי לשאת דברים. וכך אמר:
"אני עומד כאן, שלוש שנים אחרי אותו היום שהחליט אדם לקום בבוקר ולנסות לרצוח אדם אחר שהוא לא מכיר. אדם שלא עשה לו כלום באופן אישי, שכל הפשע שלו היה שהוא הלך ברחוב והוא יהודי. אותו אדם שהחליט לרצוח, בחר לעשות זאת בסכין, שיוכל לראות את האדם מתבוסס בדמו, לשמוע את הצעקות, להסתכל בעיניים, להכאיב. אכזריות כזו שלא בטוח שחיות פרא מסוגלות לה.
פצעת אותי, פצעת אותי בינוני עד קשה. נזקקתי לטיפול, אושפזתי בבית חולים, התחלתי שיקום ונשארתי נכה לכל החיים. הגוף שלי כבר ממש לא מה שהיה לפני הפציעה.
כנראה שאתה לא יודע אבל באותו היום שבו דקרת אותי חזרתי מדייט ראשון עם בחורה, שהיום היא אשתי. אולי אפילו אפשר להגיד שמה שקרה גרם לקשר שלנו להיות חזק ויציב יותר, ואחרי חצי שנה התארסנו והתחתנו. נולד לנו בן חמוד ומקסים, יש לנו בית מדהים ואנחנו משפחה מקסימה. התחלתי ועכשיו אני מסיים תואר שני, התחלתי קריירה בחינוך ועכשיו אני כבר עובד במשרה מלאה, מחנך נערים לאהבה וחמלה, בדיוק ההיפך ממה שאתה מייצג.
אתה מבין? אתה רצית להרוס, לזרוע חורבן ולראות דם ובסוף הפסדת בקרב, יצאת אפס, פחדן, ברחת כמו שפן בתום המאבק בינינו. נכשלת. במקום להרוס – עזרת לבנות, במקום להרוג – נתת לי הזדמנות לבנות את החיים מחדש. נכון, נכה, אבל חי, מאושר יותר משהייתי אי פעם. שלוש השנים האחרונות לימדו אותי על עצמי, על העם שלי ועל אלוקים יותר ממה שלמדתי בכל החיים.
אני חלק מעם ישראל, עם הנצח. השאיפה של העם שלי היא לתקן את העולם, לא לרצוח את כולם, וזה בדיוק ההיפך ממה שאתה מייצג. אתה מייצג את הרצח, האכזריות, השנאה והרוע. ניצחתי אותך! אני חי!".
"אותו אדם שהחליט לרצוח, בחר לעשות זאת בסכין, שיוכל לראות את האדם מתבוסס בדמו, לשמוע את הצעקות, להסתכל בעיניים, להכאיב. אכזריות כזו שלא בטוח שחיות פרא מסוגלות לה"
להידקר בגלל שעון חורף
אוהד כלל לא היה צריך להיות במקום הפיגוע בערבו של אותו יום, י"ב בחשוון תשע"ו, הוא כבר היה צריך להיות בישיבה באלון מורה. אלא, שבמוצאי השבת בדיוק הזיזו את השעון לשעון חורף, בבוקרו של אותו היום יצא לדייט עם חירות וכשסיימו פחד כי לא יספיק להגיע לישיבה לתפילת מנחה ולכן התעכב, ורק לאחר שהתפלל מנחה יצא לדרכו לכיוון הישיבה. באותו הזמן, עשה את דרכו לאותו המקום המחבל, שהוא גם בן גילו של אוהד.
"זה היה יום גשום ועליתי על אוטובוס לצומת אריאל, שם הייתה תחנה ליהודים ותחנה לערבים. הגעתי לתחנה של היהודים וראיתי בחור שנדמה כערבי. רציתי לוודא שהוא ערבי אז שאלתי לאן הוא מגיע, הוא אמר לי במבטא ערבי שהוא מחכה למונית. הבנתי שהוא ערבי ושאלתי בנימוס אם לא אכפת לו לעבור לתחנה בה הוא אמור לעמוד. הוא חייך ואמר לי 'אל תדאג אחי, הכל בסדר' והתקדם לעבר התחנה השנייה. אחרי כמה דקות עברה מונית של ערבים, ריקה, והוא לא עצר אותה. אז התחלתי לחשוד".
באותה תקופה, לפני שלוש שנים, פיגועי הדקירה שכונו גם "טרור היחידים" שטפו את הארץ לאורכה ולרוחבה וכל אדם בעל חזות ערבית הסתמן כמפגע פוטנציאלי.
"יש לי אקדח, אבל לא הייתה לי סמכות לעשות עליו חיפוש וחיפשתי שוטרים או חיילים שיעשו זאת", ממשיך אוהד את סיפורו. "בזמן שחיפשתי חיילים המחבל זינק עלי מאחורה, הפיל אותי לרצפה והתחיל לדקור באטרף. התגוננתי עם הידיים והרגליים וניסיתי לעצור את הסכין. הוא הצליח לפגוע בי פעמיים בחזה, ביד, בשן ובאף. אחרי מאבק של דקה – דקה וחצי הוא עף ממני. קשה לי לדעת אם אני העפתי אותו או משהו אחר".
המחבל זרק את הסכין על הרצפה והתחיל לברוח. אוהד הוציא את האקדח והתכוון לרוץ אחריו אבל המחבל ברח לכיוון הכפר הערבי. הסכין הייתה על הרצפה ואוהד הבין כי המחבל לא מהווה סכנה לאף אחד, ואם ירדוף אחריו יסתכן בהעמקת הפציעה שלו.
"תירגע, אני יהודיה"
בזמן הזה, ראתה מרחוק את כל המתרחש איבנה אירן פלד. גם היא, ממש כמו אוהד, לא הייתה צריכה להיות שם באותו הזמן. איבנה עברה באותה תקופה קורס חובשים מתקדמים שהתקיים באריאל, אבל השיעור של אותו היום היה אמור להתקיים בפתח תקווה. "באותו יום הייתי אמורה לצאת מאריאל בבוקר אבל דחיתי את הסידורים שיהיו לי ונשארתי באריאל". מספרת איבנה. "יצאתי בערב לכיוון פתח תקווה עם חברות מהלימודים. ביציאה מאריאל אחת הבנות אמרה – "רבים שם מכות", אמרתי להן שיסתובבו וניסע לראות מה קורה. הגענו למקום בו אוהד היה, זינקתי מהרכב ומשפת הגוף של אוהד הבנתי שהוא פוחד ממני. באינסטינקט ראשוני צעקתי לו 'אני יהודיה' והוא נרגע וסיפר לי מה קרה. עשיתי לו סריקה מהירה בגוף כדי להבין איפה הוא נפצע. השענתי אותו על עמוד חשמל ועצרתי את הדימום. למרות שירד גשם הרגשתי שהוא רטוב יותר מידי, מששתי אותו וקלטתי שיש דקירה בצד שמאל של הגוף. לחצתי לו על הפצעים, תוך כדי שאני מדברת איתו, מרגיעה אותו ודואגת שיהיה איתי עד שהגיע אמבולנס ופינו אותו".
אוהד ממשיך: "פוניתי לבית חולים במצב בינוני עד קשה, שם התברר שכל פגיעה הייתה מילימטרים ספורים מפגיעה בלתי הפיכה. בחזה הוא פגע ברקמה החיצונית של הריאה ולא בריאה, ביד נקרע גיד ולא עצב. היו ממש ניסים גדולים של מילימטרים. בבית החולים אמרו לי שהטיפול הראשוני שהעניקה לי איבנה בשטח הציל את חיי".
איבנה מתרגשת: "זה מאד מרגש. בכל פעם שאני חושבת על זה ומספרת את זה אני אומרת שזה היה מעשה הרואי ומטופש באותה מידה כי לא חשבתי שאני מסכנת את עצמי ויכולה גם להיפצע. כשהמשטרה והשב"כ חיפשו את כלי הנשק הם לא הבינו איפה הסכין, רק כשהזזנו את הרכב הבנו שחנינו על הסכין והיינו קרובות להיפצע מבלי לחשוב על כך".
כותב למחבל מכתבים
נחזור לבוקרו של אותו היום, אוהד נפגש עם חירות לדייט בינוני, ושניהם חשבו לסיים את הקשר בשלב הראשוני. אלא שאז הגיע הפיגוע. "כשחירות שמעה על הפיגוע היא הרגישה אי שקט עם עצמה, מה שהוביל לדייט שני", מוסיף אוהד. הם המשיכו לצאת במשך חצי שנה ואחר כך התחתנו. כיום, שלוש שנים וחודש לאחר הפיגוע הם חובקים בן קטן בן אחת עשרה חודשים, טל ציון שמו.
למה היה חשוב לך להגיע לגזר הדין ולדבר?
"הייתה הזדמנות אחת להגיד לו דברים שאני חושב הרבה זמן. ביום השנה של הפיגוע אני עושה מסיבה ובשנתיים האחרונות אני כותב לו מכתבים שלא יגיעו אליו, מה אני מרגיש ואיך התקדמתי. בהתחלה חשבתי לא להגיע למשפט, לא רציתי לבזבז זמן וכוחות נפש. אני לא מתמקד בלשנוא אותו אלא בלקדם את החיים שלי ולכן המשפט סתר את ההחלטה שלי. אבל כשהתקשרו אלי והציעו שאדבר בגזר הדין, חשבתי שאולי יש פה הזדמנות אחת להגיד לו את מה שחשוב לי בשבילי ובשביל עם ישראל", משיב הרץ.
"בכל עניין הפציעה יכולתי לבחור להיות בחסרון ולעצור את החיים שלי ובחרתי להמשיך להתקדם ולהתפתח. המחבל בן 29, פלוס מינוס בגילי, הוא נולד למציאות מורכבת והוא בחר לנסות להוריד אחרים, וזו המחלוקת שלנו לגבי איך חיים את החיים, האם אני מנסה להרים את עצמי ואת העם שלי או שאני מנסה לפגוע באחרים ובעם אחר. כל עוד הם יפגעו בנו במקום לפתח את עצמם זה לא יגמר".
"המחבל זינק עלי מאחורה, הפיל אותי לרצפה והתחיל לדקור באטרף. התגוננתי עם הידיים והרגליים וניסיתי לעצור את הסכין. הוא הצליח לפגוע בי פעמיים בחזה, ביד, בשן ובאף"
גילוי אהבה של הקב"ה
אנחנו בעיצומו של חג החנוכה שמשופע בכל כך הרבה ניסים גדולים שבעבורנו הם מעל לטבע. גם כאן בסיפור הפיגוע, המאבק וההצלה של אוהד אנו נחשפים לניסים גלויים רבים שסבבו וסובבים אותו עד היום.
אוהד: "מבחינת הקב"ה אין הבדל אם הוא מביא לנו ארוחת בוקר או קורע לנו את הים, מבחינתו זה אותו דבר. ההבדל הוא מבחינתנו – מה שאנחנו מרגישים בעולם. הקב"ה מנהל את העולם כל הזמן, ולא רק כשיש ניסים. ר' לוי יצחק מברדיטשוב בספר קדושת לוי אומר שכל הזמן שאנחנו חוגגים את הניסים, זהו חיבוק אלוקי שבשבילנו הוא שינה את הטבע. אני מרגיש שכל הנס הזה, זה גילוי אהבה של הקב"ה אלי, הרי לכתחילה לא הייתי צריך להיות שם, בגלל שהתמהמהתי להתפלל תפילת מנחה הקב"ה זיכה אותי להיות שם ולקבל את הנס הזה וזהו גילוי אהבה אלוקי שקיבלתי וזה הנס חנוכה הפרטי שלי והכללי של עם ישראל".
