לא ייאמן

דברים שרואים מכאן

אתם יושבים? השר בצלאל סמוטריץ', בכובעו כשר במשרד הביטחון, הוא במו ידיו או באמצעות המינהל האזרחי הכפוף לו, אישר הריסת חמישה מבנים במאחז 'אעירה שחר' שבבנימין. תגובת המתיישבים לא איחרה לבוא; מחאה מול ביתו שלו ומול ביתו של השר איתמר בן גביר ודברים חריפים כלפיהם. סמוטריץ' טען כי המבנים שנהרסו נבנו על אדמה פרטית של ערבים, אדמה מוסדרת, ובאה דרישה של המשפטנים לפנות. והוסיף: "אנחנו מאוד רוצים להתיישב בכל מקום בארץ ישראל, אבל יש חוק, יש מגבלות. אנחנו במצב של ממשלה שמפתחת את ההתיישבות ועושה דברים שלא נעשו הרבה מאוד שנים, אנחנו רוצים לעשות את זה בסמכות וברשות". מקורביו הוסיפו כי נעשו ניסיונות לשכנע את המתיישבים האלה לעבור לאדמה מוסדרת באזור, אך הם סרבו. אגב, המתיישבים טענו כי אף אחד לא דיבר אתם על זה, והוסיפו כי גם לו היו מדברים, הם היו דוחים את ההצעה. ידידיה שליסל תושב מאחז אעירה שחר אמר לעיתונאים: "לצערנו נראה שאותם 'גורמים' שמשקרים ומציגים מצג שווא שכביכול הייתה הידברות איתנו, כנראה מציגים גם מצג שווא ביחס למאמציהם למען ההתיישבות היהודית. אנחנו נמשיך לבנות את ארץ ישראל בגאון בכל המרחבים, כמו בשייח' מוניס ובגבעת רש"י בקדומים". בעיניים שלי, אם למצוא משהו חיובי בכל העניין הזה – זה שסמוטריץ' הפנים שחוק הוא חוק הוא חוק.

הפיצוץ בדרך

יש לי הרגשה ששר הביטחון יואב גלנט תופס עצמו עומד מול המראה ושואל את הדמות הנשקפת שם: 'מה עשיתי לעצמי, בשביל מה נכנסתי ל'חתונה' הזאת עם רה"מ נתניהו? כל כך הרבה נכנסו לפרדס הזה ונפגעו, איך האמנתי שלי זה לא יקרה?' ההערכה בקרב הפרשנים היא שלא בטוח שהדילמה הזו תאריך ימים. הרושם הוא שהפיצוץ הבא בין השניים קרוב מאוד. שנתניהו דוחק, בהתנהלותו מול צמרת הביטחון, בגיבוי המאוד חלקי שהוא נותן לרמטכ"ל אחרי שה'בן יקיר' זלזל בו, בכך שאינו מאפשר לרמטכ"ל להביא את הערכותיו בפני הממשלה לה הוא כפוף, ועוד ועוד, שבדרך זו הוא דוחק את גלנט החוצה מהממשלה. שקרוב היום בו יניח את המפתחות, ואז, או אז, יפתח את הפה, ובגדול. תשאלו, מה נשתנה מהפעם הקודמת, שנתניהו 'התקפל' אז, חזר בו מפיטורי גלנט והותיר אותו על מכונו (שר ביטחון)? יש אומרים שנתניהו רואה את הביקורת שאנשי המחאה 'אחים לנשק' מטיחים בגלנט על שלא אומר לרה"מ 'די', ומעריך שהפעם הם לא יציפו את הרחובות כגיבוי לגלנט. הערכה שלי, הם טועים ובגדול. אם גלנט יחליט 'עד כאן, אינני יכול יותר להפקיר את ביטחון ישראל' (לתפיסתו, כמובן), ויפרוש מהממשלה, הוא בטוח יאבד אהדה בקרב כמה שרים וח"כים צייצנים, אבל להערכתי זה יוסיף לו מסה של קרדיט והערכה בקרב אנשי המחאה ורבים אחרים. לא מן הנמנע שזה גם יהיה הקש שישבור את גבם של כמה ח"כים בליכוד, ויעזור להם לקבל את ההחלטה: עד כאן שבת הגדול.

מחשבה מקורית ואמיצה

הרכבת הקלה בגוש דן מתחילה לפעול בימים אלה. לא בשבת. ציבור גדול דורש, כמובן, שהרכבת הזו תפעל גם בשבתות, (רכבת ישראל אינה פועלת בשבתות), כמו שפועלים תחליפים שונים לתחבורה הציבורית הממוסדת. להערכתי, 99.99 אחוז מהרבנים ידחו על הסף כל אפשרות שהרכבת הקלה הזו תופעל בשבת. לכן, כמעט נפלתי מהכסא כשקראתי את הפוסט דלהלן, שכתב רב אורתודוכסי בישראל. להלן דבריו:

"נגיד שהרכבת הקלה תופעל בשבתות וחגים בידי לא-יהודים. ונניח שאפשר יהיה לדאוג לכך שהכניסה והיציאה ממנה בשבת לא יהיו כרוכות בתשלום או בחילול שבת ממין אחר (כפי שנהוג בכמה מוזיאונים).

ובנוסף, השירות יפעל בלי תלות בכמות הנוסעים, כך שהמלאכה לא תיעשה בשום מצב לצורך יהודים בלבד.

יידרשו עוד התאמות ודיוקים, ושני הצדדים יצטרכו לבלוע כמה צפרדעים, אבל נדמה לי שאפשר יהיה להגיע לפשרה שכולנו נוכל לחיות איתה. בהנחה שזו אכן השאיפה, כמובן". סוף ציטוט. חשיבה מחוץ לקופסא. תודו, רב בישראל צריך להיות אמיץ במיוחד לכתוב ככה קבל עם ועולם, כשברור שהממסד הרבני ורוב רובם של הרבנים יפסלו את ההצעה מלכתחילה ולו בנימוק של 'מראית עין', או דומה לו. מודה (ובטח לא תופתעו), אהבתי הן את זה שהרב לא חושש להתמודד עם אתגרים הלכתיים שמזמנת לנו המדינה הצעירה שלנו, הן את החשיבה המקורית של הכותב והן את זה שהוא מעלה על הכתב את מה שהוא מאמין בו לאחר בדיקה ומחשבה (למשל- של התחשבות במי שאינם שומרים על ההלכה והם 'אחים שלנו'), ולא חושש מה יאמרו אחרים, כולל רבנים, ממסד ומה שתרצו. קטונתי ואין לי את הכלים להתמודד עם ההיבטים ההלכתיים שבסוגיה, אבל אני בטוח שהוא בדק ומצא שיש פתרונות. בעיניים שלי- עם רבנים כאלה יש תקווה שתהיה פה פעם שפיות. ולמי שתהה- הרב שכתב את הפוסט הזה הוא הרב אברהם סתיו. קבל לייק. (מומלץ להיכנס בפייסבוק לפוסט ולתגובות לו).

מכתב להרצי הלוי

הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי,

אני בטוח שכשקיבלת על עצמך את התפקיד – ראש המטה הכללי של צה"ל – מה שעבר לך בראש זה איך להגן על אזרחי ישראל הכי טוב מפני אויבנו הבאים עלינו לכלותינו, והסוגיה האיראנית בראש ובראשונה. זאת, כמובן לצד המשך חיזוקו של צה"ל מכל הבחינות; האנושית, הטכנולוגית, הערכית וכל מה שליד. די ברור, שלא יכולת לצפות שתצטרך להתמודד עם סרבנות (ולא משנה אם משתמשים במלים מכובסות כדי 'להמתיקה') בהיקפים כל כך גדולים ועוד מכיוונם של קצינים ולוחמים שנתפסו ע"י כולם כ'מלח הארץ'. סרבנות, שמי כמוך יודע, פוגעת בכשירות צה"ל, במוכנותו ליום פקודה (ובמציאות הביטחונית שלנו כל יום הוא יום פקודה בזעיר אנפין), במוטיבציה, בהכל. במציאות מורכבת וקשה זו אתה (ולצידך המטכ"ל) חשוף בצריח. דווח שאתה מנסה לעדכן את הקבינט והממשלה על המצב כפי שאתה מבין אותו, אך יש מי שדואג לחסום בפניך את הדלת (שערורייה בפני עצמה) בתירוץ מפוקפק של חשש מהדלפות (ולמתרץ – חושש מהדלפות? תחתים אותם על התחייבות ואח"כ חבר אותם לפוליגרף). יועציך הקרובים, שכנראה מחדל מלחמת יוכ"פ לנגד עיניהם, מייעצים לכך לרשום (ולשמור) את כל פניותיך בעניין לראש הממשלה ותשובותיו, כדי שיהיה לך מה להציג בפני ועדת חקירה, שבמקרה אסון, יהיו מי שיקימו להצביע על האשמים במחדל (ולבוא איתם בדין).

ובכן, כבוד הרמטכ"ל. רואים עליך שאתה עייף (נפשית), מוטרד. ייתכן ואף מודאג. אני בטוח שזה לא מהשרשור של הנסיך יאיר נתניהו (מפי הגבורה- ארז תדמור) על כיצד יזכרו אותך. בעיניים שלי, קח את דבריו בהפוך על הפוך. אם תצטרף לעדת המלקקים לאביו, ראש ממשלתנו, שלמרבה הצער ניכר שהישרדותו הפוליטית מעניינת אותו יותר מכל דבר אחר, (ולעזאזל המחיר שכולנו נשלם), תשמור לעצמך את דאגותיך מהמצב אליו נקלע הצבא ולא תעשה כל, אבל כל, מה שניתן לעשות כדי לעצור את ההתדרדרות, (כולל להיכנס דרך החלון לממשלה ולהתריע), אוי לנו ואבוי לנו. במקום שאין איש- השתדל, ואתה הרמטכ"ל חייב, להיות איש. האיש האחראי. נכון, אתה מחויב לשמוע את רה"מ, אבל עפ"י חוק – המפקד שלך היא הממשלה כולה. לא (רק) זה העומד בראשה. אני לא מכיר מדינה דמוקרטית בעולם שראש הממשלה היה מונע מראש הצבא שלה להופיע בפני הממשלה ו/או הקבינט להביע הערכותיו. אם ראש הממשלה לא בוטח בקבינט שלו (ואנחנו יודעים שלא, שהרי הרבה פעמים לא שיתף אותם אלא בדיעבד, אם בכלל), זה בדיוק מראה עד כמה חמור המצב.

רא"ל הרצי הלוי, מי יודע אם לעת כזו הגעת למלכות, לפקד על צבא ההגנה לישראל. הרבה אזרחים במדינה הזו איבדו את אימונם בממשלה, ואוי לנו ואבוי לנו אם יאבדו גם את אימונם בצה"ל. קטונתי מלייעץ לך כיצד לנהוג ומה לעשות. רק תפילה ובקשה בפי: אל תירא ואל תיחת, אל תישבר, אל תיפול רוחך. עם ישראל ומדינת ישראל זקוקים לך נחרץ, בטוח בדרך, מוסרי, מנהיג, מפקד עליון. "חזק את ידי מגיניי ארץ קודשנו והנחילם ד' אלוקינו ישועה ועטרת ניצחון תעטרם".

(שופטים תשפ"ג)