חוק חמש השניות

טוב רב נמנע מהאדם ומהעולם עקב פחדים והימנעויות

אבות ד' ב'

"בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה".

רץ ל… ובורח מ… מה בוער?

נדמה כי הבהילות, המתוארת בדברי התנא, אינה רק ביטוי ספרותי המאדיר את חשיבות המצוות, אלא מרכיב מהותי של העיקרון אותו הוא מבקש ללמד. לפיו: תגובה מהירה מעצבת אדם ואף מציאוּת.

"חוק חמש השניות", של מל רובינס – מנטורית, מגישת טלוויזיה וסופרת אמריקאית – מציג גישה ליצירת מוטיבציה מיידית לפעולה. מדובר בכלי פשוט לקידום ויישום החלטות הכולל ספירה לאחור מ-5 ("חמש, ארבע, שלוש…") ויציאה מיידית לפעולה. התמדה ביישום עקרון זה, מסייעת לשבור מעגלי הימנעות, דחיינות וחשש משינוי, ומקדמת יצירת הרגלים חדשים ומועילים. רובינס קובעת (ומציגה טענות לביסוס מחקרי של הכלי) כי חמש שניות הן זמן מספיק על מנת לחסום אדם מלממש החלטה אמיצה ומאתגרת, גם כשברור לו שהיא לטובתו. לדבריה, מדי יום מתנסחות במוחנו החלטות הקשורות בשיפור מצבנו או מצב אחרים, באמצעות פעולה מעשית. תהיה זו ההחלטה לקום בבוקר מיד עם צלצול השעון המעורר, עיסוק במשימה מייגעת כמו טיפול בחשבונות או ביצוע בדיקה רפואית ולחילופין, הרהור של נדיבות ונתינה לזולת: התנצלות כנה, הגשת עזרה, התנדבות ועוד. אי ביצוע החלטות אלה בטווח של חמש שניות, מרגע נביטתן, יביא לכך שהן תאבדנה את כוח הנעתן ותחסמנה על ידי מחשבות בולמות כמו: "אחר כך", "ייתכן שמדובר בצעד מיותר", "אחרים יעשו זאת", "אין לי את המשאבים" וכדומה. רובינס מציעה לספור לאחור (כספירה לפני שיגור טיל) ומיד להתחיל ביישום ההחלטה, ולו באופן ראשוני/חלקי, על מנת לסלול את הדרך לביצועה. כך כל יום ובהתמדה. מניסיונה האישי (בהשגת שיקום בריאותי וכלכלי), טוב רב נמנע מהאדם ומהעולם עקב פחדים והימנעויות, ובפרט בשל אי מימושו המיידי.

"הוי רץ למצווה… ובורח מן העבירה" – בן עזאי הבין את הטבע האנושי וגם ידע לקשור בין מהירות תגובה לעיצוב ערכי והתנהגותי. ואל נתעקש על מחוות גדולות… ההליכה הראשונה על הירח, ביולי 1969, הייתה למעשה צעד אחד, אך כדברי האסטרונאוט ניל אמסטרונג: "זהו צעד קטן לְאדם, צעד גדול לאנושות".

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(כי תצא תשפ"ג)