אל ייאוש!

אין רשות לזלזל או להתייאש מן האדם או מהמציאות

אבות ד', ג'

"הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם" (אבות ד', ג').

משנתנו נוקבת. אין לנו הרשות/הזכות ותהיה זו טעות בידינו, לזלזל או לדחות ולהרחיק מאתנו אנשים, עמדות ואולי אף חפצים וגישות, מתוך חשיבה שהם מיותרים ואינם נצרכים בעולם.

עם זאת, כבעלי שכל ותבונה, אנו יודעים כי אין טעם באגרנוּת לשמה ובוודאי היה ידוע לבן עזאי שמפיו נאמרו הדברים כי חובתו של אדם להרחיק מעליו רוע וסכנה פיסית ורעיונית ולא לאמצם… לפיכך, אבקש לטעון כי במשנה (ה"משחקת" עם צירופי מילים) טמון מסר אחר, שאינו כמותי, אלא איכותי, מסר הקורא לגיוסה של עמדה אופטימית ואמונית כלפי האדם, באשר הוא וכלפי הבריאה.

"בָז" ו" מַפְלִיג" (פליגה – מרחיק/פוסל) הינן מילים קטגוריאליות ומבחינות, המבטאות עמדה פסקנית ונחרצת.  מילים אלה שובצו במשנה לצד מילים אחרות, גולמיות, כמו "אדם" ודבר" ובהקשר זה נקבע כי היחס לאדם ולמציאות – אין ראוי שיהיה רק במישור הממיין והפוסל, "אל תהי בז לכל אדם", "מפליג לכל דבר", משל היו הם חפצים או חומר הזוכה למבט קצר ונשמט באבחת מספריים ולשון על רצפת חדר העריכה.

לחיי האדם יש רובד עשיר ומהותי. רובד זה מגולם במילים "שעה" ו"מקום", מילים המחזיקות בתוכן כפל משמעות – פיסי ומטאפיסי. הזמן והמקום אינם נמדדים תמיד באמצעות דקות או נ.צ.(נקודת ציון). לעיתים הם מבטאים מרחב ואפשרוּת רוחנית. גם ה', כידוע, מכונה "מקום".

שיבוץ המילים "שעה" ו"מקום" לצד המילים "אדם" ו"דבר", מגלה לנו כי פוטנציאל רוחני ויצירתי עצום טמון בעולם: לכל אדם יש שעה – הזדמנות למימוש כוחותיו וסגולותיו בעולם. ולכל רעיון או חפץ יכול להיות שימוש משמעותי ומועיל.

וללא קשר אם יתממש הפוטנציאל או לא, לך, אומר בן עזאי, האדם הצופה בעצמו או בזולתו, או במהלכים שונים המתרחשים בעולם ובמדינה, אין רשות לזלזל או להתייאש מן האדם או מהמציאות, שהרי: "אין לך אדם שאין לו שעה" ו"אין לך דבר שאין לו מקום". לעולם תהא מבחינתך תקווה לאדם ולעולם תפנה מקום למקום (ה')!

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(ניצבים וילך תשפ"ג)