רב אוהב ואהוב: לזכרו של הרב עוזיאל זצ"ל

תנאי החיים, שינויי הערכים, תגליות הטכניקה והמדע, מולידים דור דור שאלות ובעיות חדשות שדורשות פתרונן

"מי שהכיר מקרוב את מרן הרב עוזיאל זצ"ל, ידע שאישיותו היתה מוטבעת בחותם של אהבה חסד ורחמים לכל הנברא בצלם אנוש, וכל שכן לישראל שנקראו בנים למקום (אבות ג, יד), ולא ייתכן שאותו לב שפעם פעמי אהבה כנים, לא פעל והשפיע על חשיבתו הכללית וההלכתית. כי עֵד אנכי שכל מהלכי עבודתו הציבורית היו מושפעים השפעה עמוקה מאותה אהבת ישראל שקיננה בקרבו, ואיני יכול במסגרת זאת להאריך בסיפורי מעשיות שעיני ראו בכל דרכי הנהגתו. ואיך אפשר שלא תושפע גם חשיבתו ההלכתית בכיוון זה?". כדברים האלה כתב מזכירו ונאמן ביתו של הרב עוזיאל, הרב חיים דוד הלוי ע"ה (לימים, רבה הראשי של ת"א), במאמר שאותו הכתיר בכותרת שמהדהדת בצורה כה יפה את משנת רבו: "פסיקת הלכה ואהבת ישראל במשנת הרב עוזיאל".

בשביל רבים בימינו, הרב עוזיאל – שבימים אלה מלאו שבעים שנים לפטירתו – אינו אלא שם של רחוב או זיכרון עמום. אבל בשביל כל לומדי תורתו, כמו גם כל אותם  שהכירוהו מקרוב, מכל החוגים והעדות, בני ברית ושאינם, היה הרב עוזיאל סמל ומופת לדמותו האידיאלית של רב בישראל: חכם, נבון, מאיר פנים, יודע תורה, דרשן מופלא, סופר רב כישרון ומנהיג בחסד. על דמותו הייתה שרויה תמיד הדרת כבוד, מלווה ברוח של צנעה ואהבת הבריות.

שמו של הרב עוזיאל היה שגור בביתנו מאז ימות ילדותי. סבי ע"ה, איש ירושלים הרב מרדכי הכהן, נמנה עם באי ביתו, ביקר אצלו תדיר, היה קשור עמו בעבותות אהבה והערצה, ואף הדפיס לא מעט ממאמריו בירחונו "נרות שבת". לימים, נדפסו חלק מהם בספריו של הרב "הגיוני עוזיאל" ו"מכמני עוזיאל".

סיפר לי אבי שיחי', שמכוח קרבה יתירה זו, שנמשכה עשרות שנים, הלך עם אביו לקיים מצוות ביקור חולים בשעה שהרב עוזיאל כבר שכב על ערש דווי, ימים ספורים קודם פטירתו. באותה שעה שבע הרב ייסורים קשים ומרים. בעקבות מחלת הסוכרת הקשה שלקה בה, ציוו הרופאים לכרות את שתי רגליו. כשבאו לחדרו בבית החולים, מצאוהו כשהוא שוכב על מיטת חוליו, נטול גפיים, נאנק מכאבים. משהגיעו לפתח חדרו, שמח הרב לקראתם – כדרכו בקודש מאז ומתמיד – שמחה גדולה, ולפתע נמתח חיוך גדול על פיו. משתמה סבא למראה חיוך זה, כאומר "לשמחה מה זה עושה?" השיבו הרב עוזיאל: תנוח דעתך, ייסורים של אהבה הם, ייסורים מתוקים. משתמה סבא עוד יותר למשמע דברים קשים אלה, מיהר הרב להפיס את דעתו: הרופאים אמרו לי שייסורים אלה, רובם ככולם, מחמת הסוכרת באו לי, וכי אין אלה – ייסורים של סוכר, מטיבם וטבעם – ייסורים מתוקים?

אכן, בשבעים השנה שחלפו מאז שנתבש"ם – נתבקש הרב לישיבה של מעלה – נכתבו על הרב עוזיאל דברים הרבה. לבד מעשרות ספריו-שלו, כ-38 כרכים במספר עד כה, שרבים מהם נגאלו – ושבו ונדפסו במהדורה מחודשת – בידי העמותה להוצאת כתבי הרב עוזיאל, הופיעו גם כמה ספרי ביוגרפיה על הרב (האחת, מעשה נכדו, מאיר עוזיאל), ולצידם קובצי מאמרי מחקר, שעליהם נוספו עוד עשרות מאמרים, בעיתונות הכתובה ובמאספים מדעיים, קצרים וארוכים, שמהם ובהם ניבטת דמותו הייחודית והמיוחדת.

לנוכח אישיותו המיוחדת, ותורתו העשירה, המכילה והמקרבת, אין זה מפליא שגם בפסקי הדין של מדינת ישראל, מוזכר שמו של הרב עוזיאל תדיר במאות פסקי דין, הרבה יותר מחכמי הלכה אחרים. רבים מהם אינם פסקי דין שוליים, אלא כאלה שקבעו הלכות משמעותיות במשפט הישראלי. כך למשל פס"ד שליט שעסק בסוגיית "מיהו יהודי"; כך בפס"ד ביארס שעיגן את חובת ההנמקה כתנאי בלתו-אין גם בביה"ד הרבני; כך בפס"ד רסלר שדן בחובת השוויון בנטל ופטור בחורי ישיבה משירות בצה"ל; ועוד כהנה וכהנה. ואל יהא דבר קל זה בעיניכם.

אכן, שמו של הרב עוזיאל נזכר לא רק בהקשרים הכל כך ידועים, של סוגיות גיור, הקמת בית הדין הגדול לערעורים, מעמד האישה – ירושת הבת וזכות האישה לבחור ולהיבחר; היתר המכירה בשביעית וכיוצ"ב, אלא גם במקומות הבלתי צפויים ביותר. כך, למשל, בפסק דין שבו המשיב היה בעל אתר אינטרנט המציע לגולשים אפשרות לצפות במשחקי כדורגל בשידור חי, בטכנולוגיית"streaming"  ללא תשלום.

ביהמ"ש העליון פסק פה אחד כי זכויות היוצרים של המערערת בשידור מלא של משחקי הכדורגל הופרו, כי המשיב היה אחראי להפרה וכי לא קמה לו הגנת השימוש ההוגן שעשויה לשמש הגנה בדיני זכויות היוצרים. השופט ניל הנדל, לימים המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, דן בפסק דינו בטכנולוגיה החדשה ובקוצר ידו של המשפט להתמודד עמה ב"זמן אמת". אגב כך העיר הערה חשובה: "הטכנולוגיה מאז ומתמיד הייתה צעד אחד (או שניים) לפני החוק, וזה עודו נמצא בצעדיו להדביק את האתגרים שהציבה בפניו". ובבואו להדגים את פיגורם של החוק והמחוקק אחר ריצת הטכנולוגיה, סמך בין השאר את לחמו בנושא חשוב זה על דברי הרב עוזיאל שדרש מחכם ההלכה כי יתייחס בפסיקתו גם אל "תנאי החיים, שינויי הערכים, תגליות הטכניקה והמדע, המולידים דור דור שאלות ובעיות חדשות שדורשות פתרונן".

הרב עוזיאל לא רק נאה דרש, אלא גם נאה קיים. הן בכתביו ההגותיים, הן בחיבוריו ההלכתיים, ועל כולנה – בשו"ת שלו, בתשובותיו השונות, ביטא עמדה תורנית, ערכית, הגותית, הלכתית ומוסרית, שמשקפת לא רק אנושיות ואהבת אדם, כל אדם באשר הוא אדם, רגישות למצוקות באחר והזדהות עם כאבו, אלא גם "מתכתבת" ו"מהדהדת" באופן מופלא את "הזמן והמקום" שבהם נכתבו הדברים, ואת "העניין" – ההקשר שבו הם נאמרו ונכתבו.

במלאת שבעים שנה לפטירתו, אך ראוי הוא כי נשוב ונלמד הימנו, ממנו ומדבריו, פרק מאלף בדרכי הנהגת הציבור ובדרכו של חכם הלכה דגול וגדול בנתיבות ההלכה.

(ניצבים וילך תשפ"ג)