סליחות בנוסח משולב

האם אנו עומדים לפני ה' כקבוצה או כיחידים? האם באנו לבית הכנסת כדי להתפלל אחד עם השני או רק אחד ליד השני?

מנהגים שונים נהוגים בעם ישראל לאמירת הסליחות. חלק מקהילות ישראל מתחילות בראש חודש אלול ואחרות מצטרפות רק מעט לפני ראש השנה. דומה שההבדלים בין נוסח הסידור של בני אשכנז ובין הנוסח של בני עדות המזרח והספרדים, גדולים במיוחד דווקא סביב הסליחות. מנהגנו במכינת 'רוח השדה' לומר את נוסח הסליחות המשולב שעוצב בידי מוריי ורבותיי רבני ישיבת הקיבוץ הדתי שבמעלה גלבוע.

כמו הרבה סוגיות הלכתיות ותורניות אחרות, גם שאלת בחירת הנוסח אינה שאלה רק של מנהג או של דקדוק בדברי הפוסקים, אלא בעיקר שאלה של עמדה חינוכית ורוחנית, שיש לה השלכות מרחיקות לכת על עולמו של הפרט ועל עולמו של הכלל, על הקבוצה והקהילה שאנחנו מבקשים לבנות ועל האופן שבו אנו מבקשים לעמוד לפני ה' בתפילות הימים הנוראים.

בשנה שעברה, בערב הסליחות הראשונות שאמרנו במכינה, רגע לפני שהתחלנו בתפילה, בוידוי ובסליחה, אמרתי לבחורים בערך כך –

ההבדל העיקרי בין הסליחות הספרדיות לסליחות האשכנזיות הוא לא המילים של הפיוטים וגם לא המנגינות, לא אורך התפילה ואפילו לא השאלה מתי מתחילים לומר אותן. ההבדל העיקרי, היסודי והעמוק באמת בין שני המנהגים, הוא בשאלה האם אומרים אותן ביחד או לחוד.

מנהג האשכנזים הוא שכל אחד מהמתפללים ממלמל לעצמו, ומדי פעם החזן אומר את משפט הסיום של הפיוט ואת משפט הפתיחה של הפיוט הבא, בעיקר כדי לשמור על קצב אחיד. לעומת זאת, מנהג הספרדים ועדות המזרח הוא שכולם שרים יחד את רוב הפיוטים. עד כדי כך שבדרך כלל אין ממש חזן רשמי לסליחות.

כך המצב גם בתפילות ראש השנה. התפילה האשכנזית כוללת הרבה קטעים שכל אחד קורא לעצמו מהמחזור, בעוד אצל עדות המזרח אפילו תפילת הלחש, הפרטית והאישית, הופכת למשותפת לכלל הציבור, לאור המנהג לתקוע חלק מתקיעות השופר בתפילת הלחש, מה שמחייב את כלל הציבור להתפלל בקצב דומה גם בקטע היחיד בתפילה שכל אחד אומר לבדו.

גם הארכיטקטורה של בית הכנסת מגויסת לעניין הזה – בבית כנסת אשכנזי יושבים בשורות. המתפלל רואה בעיקר את העורף של האדם שלפניו. בבית כנסת ספרדי יושבים בד"כ במעגל, כך שהמתפללים רואים את פניהם של חבריהם.

המחלוקת הזאת היא חלק ממגמה כללית – בחנוכה, נוהגים האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכיה לעצמו, בעוד אצל הספרדים בעל הבית מדליק לכולם. גם בהדלקת נרות שבת – שיטת השולחן ערוך היא שרק בעלת הבית מדליקה ומברכת, ואילו הרמ"א סבור שכל אורחת בבית רשאית להדליק ולברך בעצמה.

במאה הקודמת התנהלה מלחמה גדולה בין האינדיבידואליזם האמריקני לקומוניזם הרוסי. הקצה האחד רמס את הפרט עד עפר, הקצה השני פירק את הקהילה, החברה והמשפחה.

הניסיונות לשלב בין הנוסח האשכנזי לנוסח הספרדי לא באו לייצר אחדות בקהילות מעורבות. הם באו לנסות לאזן את שני הקולות החשובים הללו. האם אנו עומדים לפני ה' כקבוצה או כיחידים? האם באנו לבית הכנסת כדי להתפלל אחד עם השני או רק אחד ליד השני?

כמו הרבה תובנות מאוחרות, גם את זו כבר אמר מזמן הלל הזקן בהרבה פחות מילים – "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני?"

לכן, אמרתי לחבר'ה – אם אתם ספרדים בשורש נשמתכם (וזה לא באמת קשור למוצא), זה הזמן לשלב קצת אשכנזיות בתפילות שלכם. ואם אתם אשכנזים במהותכם, כדאי להוסיף קורטוב ספרדי לאופן שבו אתם עומדים לפני ה'. לא לבוא לבד, לא להגזים עם הביחד.

(ניצבים וילך תשפ"ג)