עין טובה ועיני העדה בשנות הע' למדינה

מנהיגי האומה צריכים להיות טובי עין, שאינם מביטים בעוינות על אזרחים שאינם שותפים לדרכם

בראש השנה של כל שנה רגילה תקיעות השופר קוראות לנו: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם… הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם" (רמב"ם, הלכות תשובה ג, ד). מי או מה יחליפו את השופר בראש השנה שחל בשבת, אשר אין בו תקיעה המעוררת כדת? על כך עונה אבי זקני הג"ר יהושע קניאל זצ"ל, שהתחליף לקול השופר הוא בקריאתם של אנשי תורה וחזון שחובתם לשמש כשופר, כדברי ה' לישעיהו המופיעים בהפטרת יום הכיפורים: "קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם" (דברי יהושע ב, עמ' 602-604).

אני הקטן לא נביא ולא בן נביא, ואינני מתיימר לדבר אל העם ולהגיד פשעם, אלא אל עצמי לדבר ידעתי, ואת החברה הישראלית מקרוב הכרתי, ועל כן שאלתי באופן כללי: מה העניין המרכזי שיש לשפר, ומה הקריאה הנחוצה למדינת ישראל בימי חשבון הנפש דהשתא? דומני שיש לעבוד על תכונה יסודית ומקיפה הלא היא העין הטובה. כשביקש רבן יוחנן בן זכאי מתלמידיו, שיצביעו על הדרך הטובה שידבק בה האדם, אמר רבי אליעזר בן הורקנוס: "עין טובה" (אבות ב, ט). עין טובה נובעת מדרך ההסתכלות של האדם על המציאות ועל הסביבה האנושית, ומהווה בנין אב למכלול דרכי ההתייחסות של האדם אל זולתו. בעל עין טובה רוצה בטובת האחר ומצטיין בנתינה בנדיבות וברוחב לב, כדברי משלי (כ"ב, ט'): "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל".

המשנה באבות (ה, יט) רואה את אברהם אבינו, איש החסד והנתינה, כסמל למי שהתאפיין בעין טובה. אברהם דאג ללוט ונלחם למענו, העניק למלך סדום את השלל שלקח במלחמתו, ראה את האנושיות בעוברי אורח זרים ואירח אותם כבני מלכים, חיפש בסדום את הצדיקים וניסה להציל את העיר, חמל על הגר והתפלל על אבימלך. הניגוד המוחלט של אברהם הוא בלעם, בעל העין הרעה, שראה את הרע שבעולם, וחיפש רק את טובת עצמו.

העין הרעה מהווה גורם מרכזי לחטא לשון הרע ולכל דיבור פוגעני. החפץ חיים חוזר כמה פעמים בספרו על החובה לדון לכף זכות, שכן אם האדם רואה את חברו בעין חיובית, הוא לא יגיע להוצאת דיבה ולדיבור שלילי. דווקא בשנות הע' של מדינת ישראל, העין הטובה הולכת ונשחקת, וע' של עוינות הולכת ומתעצמת. בשנה האחרונה התרגלנו לקפיצת מדרגה בדיבור שלילי ופוגעני הן של נבחרי ציבור והן כלפיהם, הן כנגד אנשים ספציפיים והן על קבוצות, ציבורים ומגזרים. הכללות, הכפשות והדבקת תוויות, הפכו לחם חוקינו, והתרגלנו להביט בעין רעה על מי שאין דעותיו כדעותינו.

העין הטובה חשובה באופן מיוחד למנהיגי העם, הנקראים בתורה "עיני העדה" (במדבר טו, כד). מנהיגי האומה צריכים להיות טובי עין, שאינם מביטים בעוינות על אזרחים שאינם שותפים לדרכם, אלא רואים את צרכי כלל האומה. בסיומה של שנה זו יש חובה מיוחדת על נבחרי הציבור לערוך חשבון נפש נוקב שמתעלה מעל לשיקולים הפוליטיים. עיניהם של עיני העדה צריכים לראות למרחוק ולחתור לבניית הסכמות ושיתופי פעולה, מתוך הבנה שיש זרעי טוב וניצוצות אמת בכל המחנות. שאיפתו של כל יהודי, וביתר שאת כל מנהיג ציבור, צריכה להיות "שיתכוון במעשיו לטובת הדור כולו… וללמד סנגוריא על הדור כולו… ואלה הם הרועים האמתיים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו" (מסילת ישרים, פרק י"ט).

בתפילתו הידועה של ר' אלימלך מליז'נסק, "אדרבה", הוא מבקש מה': "שנראה מעלת חברינו ולא חסרונם". אין אנו מבקשים בתפילה זו שלחברינו לא יהיו חסרונות, אלא רק שלא נראה אותם. לכל אדם ולכל ציבור יש חסרונות כמו גם מעלות, והשאלה היא מה אנו רוצים לראות. יכולים שני אנשים לנסוע במכונית, האחד יתלונן על הלכלוך שהוא רואה בצדי הדרכים, והאחר יתפעל מכך שהוא רואה פרחים. אם אנו ונבחרינו נצליח לראות את הטוב באחר, המצב במדינתנו רק ילך וישתפר, ואנו נזכה להיות מ"תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ – אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא", ונזכה לכתיבה וחתימה טובה בראש השנה.

(ראש השנה תשפ"ג)