קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)
כאשר קוראים את פרשיית המועדות בחג הסוכות ניתן לראות כי מצוות הסוכה מוסברת כזיכרון ליציאת מצרים. לעומת זאת, מצוות ארבעת המינים אינה מוסברת אלא מחוברת לשמחה- "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".
הרמב"ם בסוף הלכות שופר, סוכה ולולב מרחיב בעניין: "שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת הא-ל שצווה בהם- עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו- ראוי להיפרע ממנו". נראה כי השמחה קשורה לדרך בה אנו מקיימים את המצוות באופן כללי ועל כן החיבור לארבעת המינים דורש בירור.
ידועה האמירה בויקרא רבה על כך שכל אחד מארבעת המינים מייצג דמות אחרת בעם ישראל כאשר הטעם מסמל את התורה והריח מסמל את המעשים הטובים. רק כאשר מחברים את ארבעת המינים ניתן לקיים את המצווה וכאשר נופל מום או שחסר לנו אחד מהם, המצווה כולה אינה מתקיימת.
אנו רואים בתקופה האחרונה, אך הדבר היה נכון תמיד, שהחיבור בין חלקים שונים בעם, לא תמיד מוביל לאחדות. כאשר אנו מצמידים אנשים בעלי ערכים שונים, המפגש דווקא עלול להוביל למחלוקת קשה ולניכור.
הרש"ר הירש מביא הסבר אחר למהותם של ארבעת המינים מתוך המושג "פרי עץ הדר". הוא מתאר כי לצמח יש ארבעה שלבים- עץ, הדר, פרי ולבסוף "פרי עץ הדר". "הערבה מגדלת עץ גרידא, ההדס יוצר חומרים אצילים, התמר מוליך את החומרים האצילים ומעביר אותם לצורך יצירת הפרי וכל שלושת השלבים האלה נצטרפו באתרוג והגיעו לכלל שלמות עילאית".
הוא מתאר כי הקב"ה ברא בטבע צמחים מגוונים אשר כל אחד מגיע לידי שלמות אחרת ויחד עם זאת כולם יצירתו של הקב"ה. כאשר האדם מחבר את האתרוג לשלושת המינים "הפשוטים יותר", הוא צריך לזכור את החלקים באישיותו שהם עדיין הדס או לולב, ואפילו ערבה, ולהבין שרק כאשר הוא מצרף את כלל החלקים באישיותו יחד הוא יכול להביא את עצמו באופן מלא לקיום המצווה.
לאחר התיקון והעבודה האישית ביום הכיפורים, יצאנו אל הסוכה. המפגש עם האחר יצליח ויביא איתו שמחה רק כאשר אנו עוסקים בתיקון עצמנו, בבירור של החלקים השונים באישיותנו. אם המפגש יעסוק רק בחשיבה כיצד אני צודק והאחר טועה ולא בניסיון להקשבה, לניסיון להבין באיזו נקודה אני עדיין חסר, הוא ודאי לא יוביל לשמחה. אם נמשיך בתיקון עצמנו גם במפגשים אלו, נוכל ליצור מהם משהו חדש ומשמח ולא חלילה לריב ולחורבן.
(סוכות תשפ"ד)
