קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)חוקרים רבים מנסים להבין ולנסח את המרכיבים שהופכים את המושג האמורפי "ארגון" למה שהוא. הרי ארגון לא חייב להיות משרד עם ארבעה קירות, הוא יכול לחצות יבשות, הוא יכול להכיל שלושה אנשים ויכול להכיל עשרות אלפים, ובכל ארגון נוצרת תרבות מסוימת המאפיינת אותו.
אנו יכולים לחשוב על ארגונים עסקיים שמחליפים מנהלים, עוברים למיקום גיאוגרפי אחר, משנים את המוצר או מכוונים לסוג חדש של לקוחות. מה שעשוי לשמר את השם של הארגון וליצור המשכיות בין הדורות השונים זו התרבות הארגונית. היא יכולה להשתנות ולהתאים את עצמה, אבל אם היא חזקה מספיק היא יכולה לשמור על האופי ועל הערכים של הארגון גם אם יעבור תהפוכות ושינויים רבים.
הפסיכולוג והחוקר אדגר שיין טוען שהקושי להגדיר תרבות נעוץ בשונות הרבה של התופעה. קשה למצוא דרך אחת ברורה ומסודרת שבה ניתן לראות תרבות צומחת. הוא טוען שתרבות ארגונית, כמו תרבות בכלל, מייצגות מנגנון הסתגלות המסייע להישרדות של הקבוצה.
רגע לפני שחבורת העבדים הופכת לעם, עולה הצורך בהנחלת תרבות מלמעלה
כשהוא מנסה בכל זאת להגדיר מושגים המאפיינים תרבות הוא שם דגש על חשיבותם של הסממנים – ההיבטים החיצוניים שלוקחים את הערכים המופשטים של הארגון ונותנים להם ביטוי במציאות. סממנים אלו עוזרים גם להטמיע את התרבות בין חברי הקבוצה.
הסממנים יכולים להיות למשל, השפה הפנימית שמשתמשים בה, הלבוש, הארכיטקטורה, ההומור הפנימי וכדומה. דגש מיוחד ניתן על טקסים, שהם הדרך המרכזית להעביר את המסרים העיקריים של הארגון לחבריו.
בפרשה, בני ישראל נמצאים בישורת האחרונה לפני הפיכתם לעם. במהלך הדורות ועד היום נוצרים מסורות ומנהגים רבים מלמטה למעלה, כאשר אנשים מעצבים את תרבותם. כאן, רגע לפני שחבורת העבדים הופכת לעם, עולה הצורך בהנחלת תרבות מלמעלה כדי לוודא שהסממנים אכן יבטאו את ערכי היסוד של העם.
רגע לפני מכת ארבה, מוגדר הערך המרכזי שאותו הקב"ה רוצה להנחיל: "למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'", ולאחר מכן יפורטו ההנחיות כיצד להפוך את הסיפור המכונן לטקס, הן במצרים – "מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, מקלכם בידכם, בחיפזון", והן בכל שנה – קורבן, מצות, מרורים עם מוטיב מרכזי של "והגדת לבנך". לתוך טקס זה שמוכתב מלמעלה, העם יכול להוסיף ערכים נוספים מלמטה.
הסיפור הגדול של יציאת מצרים יכול להיזכר לדורות רק כאשר מחדדים את המסר שלו ומנחילים אותו בסממנים של התרבות. מעניין לחשוב בתקופה הקשה שבה אנו שרויים, מהם הערכים שאנו רוצים להטמיע בעקבותיה ואיך דואגים לעשות זאת בחוכמה.
