"אני לא מבינה למה אני צריכה להיות עם פאה, עכשיו, כשאני לא נשואה"

סרטה של רחל אליצור, חרדית מאלעד, "מסכת פאה", סובב סביב קונפליקט עמוק עימו התמודדה, במציאות – האם להסיר את הפאה לאחר הגירושין. בריאיון ל'שבתון' היא מספרת על מאחורי הקלעים של חייה של אישה גרושה בציבור החרדי

"אני לא מבינה למה אני צריכה להיות עם פאה, עכשיו, כשאני לא נשואה", כך נפתח הסרט "מסכת פאה", במשפט הנאמר על ידי רחל אליצור (32) לאמה. מדובר במשפחה חרדית, והרעיון שבתה תסיר את הפאה לאחר גירושיה, כואב לאם. היא משיבה לתהיית בתה: "כי את במעמד שונה, את לא במעמד של רווקה. יש לך אינפורמציה שלרווקה אין".

בימאית הסרט, שמשודר בYES דוקו, היא רחל אליצור, חרדית מאלעד. יחד עם אביגיל שפרבר המפיקה והצלמת וטלי חייט העורכת, ובתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ומפעל הפיס, היא שרטטה את הקונפליקט המתמשך והקשה שלה מול עצמה, מול הוריה, הסביבה וההלכה סביב השאלה – האם מותר לה להסיר את כיסוי הראש, מאחר שהתגרשה?

בשיחה עם 'שבתון' אליצור מסבירה איך קורה בכלל שאישה חרדית מגיעה ללימודי קולנוע: "גדלתי בבית חרדי אדוק, לא היו שום אמצעי תקשורת, לא מחשב, לא סרטים, עיתונים ורדיו, בוודאי שלא טלוויזיה. ראיתי קצת סרטים מצוירים אצל סבתא שלי, אבל לעיתים רחוקות. לא גדלנו לזה. יותר מאוחר ראיתי אצל סבתא שלי סרטים ישנים של 'מעלה' ששודרו בערוץ 'תכלת'. בהמשך אחותי שיחקה בסרט של בימאית חרדית והלכתי לראות את הסרט ועניין אותי איפה לומדים לכתוב דבר כזה. הבנתי שמעבר לויזואל ולפס קול, שלא ידעתי אז לקרוא לו ככה, יש שם טקסט. רציתי ללמוד את זה ושמעתי על בית הספר לקולנוע 'מעלה', שזה המקום הדתי המקצועי היחיד שיכלתי להסתכל עליו כאופציה. הגעתי ל'מעלה' ואמרתי להם שאני רוצה ללמוד כתיבה. הם אמרו לי – 'פה לומדים לכתוב סרטים'. החלטתי לנסות".

4 פגישות וחתונה

כשהייתה בת 20, ולאחר 4 פגישות, רחל ובעלה לשעבר החליטו להתארס. הם היו נשואים כ-4 שנים עד שהתגרשו. כשהחלה ללמוד ב'מעלה', רצתה לעשות סרט עלילתי, והחליטה לתעד את הנושא של הפאות במגזר החרדי, ללוות כלות שבפעם הראשונה קונות את הפאה ומכסות את ראשן ולהביא את תחושותיהן. היא התקבלה למיזם של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה של יוצרים חרדים, ותוך כדי העבודה על הסרט, ותחקיר של שנה וחצי עם נשים, כלות, פאניות, יבואני שיער ועוד, וכן תחקיר הלכתי מעמיק, התגרשה. עם הקונפליקט האישי שנוצר לה – האם להוריד את הפאה לאחר גירושיה, היא הבינה – נולד לה סרט, והיא חייבת לקחת בו חלק.

מה הייתה הפאה בשבילך עד הגירושין?

"בגיל 20 לא שאלתי שאלות. ככה זה, וזהו. היה לי ברור שמתחתנים ולובשים את הפאה. הלכתי לאחת הפאניות הכי נחשבות במגזר וקנינו פאה ב-1,400 דולר", היא משיבה. "בהתחלה את צריכה להתרגל לפאה, לפיזיות שלה, למצוא את המקום שלה על הראש, חם, וקר וקשרים וכו'. זו התעסקות נורא מעצבנת אבל מבחינה מהותית היה לי פשוט שזה ככה, כמו כל אישה שמתחתנת ומכסה את הראש. לא היו לי שאלות על זה בתור נשואה. רק כשהתגרשתי זה הפך להיות כזה מעיק שהחלטתי שאני יוצאת למסע להבין את השורש של הדבר הזה. כשהתגרשתי הקושי כבר לא היה פיזי, כי כבר התרגלתי לפאה, הקושי היה בעיקר פנימי. אני לא רוצה את הנישואים האלה, אני לא רוצה את הבעל הזה. למה אני כגרושה פנויה צריכה ללבוש פאה כאשה נשואה?", היא תוהה.

"אני לא רוצה את הנישואים האלה, אני לא רוצה את הבעל הזה. למה אני כגרושה פנויה צריכה ללבוש פאה כנשואה?"

המסע אל ההיתר

כשרחל מעלה את הנושא בפני הוריה, ניכר שקשה להם מאוד, וגם הם נכנסים למשוואה. "צילמתי סצנה עם אמא שלי, שהתכוונתי שהיא תהיה סצנה קטנה, ביקשתי ממנה לעשות לי צמה בפאה, ואז התפתחה שיחה שממש לא התכוננתי אליה. היא אמרה לי מה זה יעשה לה ולאבא שלי אם אני אוריד את כיסוי הראש. הייתי בשוק, לא חשבתי על זה. זה הסתעף לכל מיני דברים, גם לשידוכים, גם לזה שאמא שלי חששה 'מה יגידו', וגם היא פחדה שזה ידרדר אותי מבחינה רוחנית", היא מספרת.

כשפנתה לאביה, רב ישיבה ובודק שעטנז במקצועו, הוא השיב: "אישה שהייתה נשואה והתגרשה, היא במעמד אחר, היא לא נערה, והיא צריכה להיות במעמד של אשה נשואה שהתגרשה והיא צריכה להתחתן עוד פעם. היא כבר במהלך של מסגרת של צניעות, היא צריכה להיות במראה של אשה בוגרת, שהיא כבר יודעת מהי צניעות, היא צריכה לחפש בעל באופן פנימי ולא צריכה להרשים מבחינה חיצונית".

עם זאת, הוריה של רחל תמכו בה במידה ותקבל היתר מרב שמקובל עליהם, והיא חיפשה אחד כזה. בסרט, אליצור מגיעה לרב פרופ' דניאל שפרבר ושואלת אותו האם מותר לה להסיר את כיסוי הראש כגרושה. הוא משיב שמבחינה הלכתית, אשה גרושה עדיין מכסה את ראשה, אבל, הוא נזהר בלשונו, אם היא מרגישה שיש בזה משום נזק כלשהו, אם יש לה תחושה שזה מקשה על מציאת בן זוג נוסף, יש מקום לחשיבה נוספת. כאן היא מסבירה שברגע זה היא רוצה להסיר את הכיסוי בשביל עצמה. הרב שפרבר מהרהר ומסביר שהוא לא יכול לתת לה היתר הלכתי לעשות זאת רק בגלל שמתחשק לה.

לבסוף, היא קיבלה היתר הלכתי, מרב ליטאי מבני ברק. היא מספרת: "רוב הפוסקים סוברים שגרושות צריכות להמשיך ללבוש כיסוי ראש, ויש כאלה שאומרים שאפשר להוריד. הרב עובדיה התיר די בקלות, הרב פיינשטיין התיר וסייג את זה אם זה לצורך שידוך או פרנסה. מי שנתן לי את ההיתר בסוף הוא רב ליטאי מבני ברק שאמר שלא כדאי להסיר את הכיסוי, אבל זה לא אסור, ולדבריו הרב משה פיינשטיין מתיר זאת. אמרתי לעצמי שאם אני מקבלת 'כן' זה חייב להיות מרב שמקובל על ההורים שלי, וכך היה".

"אישה שהייתה נשואה והתגרשה, היא במעמד אחר, היא לא נערה. היא צריכה להיות במעמד של אשה נשואה שהתגרשה והיא צריכה להתחתן עוד פעם. היא כבר במהלך של מסגרת של צניעות ולא צריכה להרשים מבחינה חיצונית"

"את לא חרדית"

שנתיים לאחר הגירושים, רחל החליטה להוריד את הפאה. היא מתארת: "היו כל מיני סיטואציות שראיתי ששדכנית לא פונה אלי בגלל שברור לה שאני נשואה, אני עם פאה על הראש. ראיתי שזה מפריע באיזה שהוא מקום. המשכתי ללבוש את הפאה עוד שנתיים, אבל היא הייתה כזאת סמרטוט כבר שאמרתי לעצמי – מה, אני אוציא 13 אלף שקל על פאה חדשה כשאני לא נשואה? עד אז עבדתי במשרד חרדי אבל עברתי לעבוד ב'מעלה' והחלטתי להוריד אז את הפאה, זה הרגיש לי יותר קל… לא משנה שגם אם אני מורידה את הפאה זה מפריע, כי אז שומעים שהורדתי את הפאה ולא רוצים לצאת איתי. אז יש קושי, אבל היום אחרי שהורדתי את הפאה אני שלמה עם עצמי, ובעז"ה אחרי שאני אתחתן אני אשים כיסוי ראש. אני אגיע לזה ממקום אחר לגמרי, אשים פאה חדשה, וזו תהיה מצווה הרבה יותר גדולה בשבילי".

יש הבדל ביחס של הסביבה אלייך בשנתיים האלה לפני שהורדת את הפאה ואחרי?

"הסביבה אומרת לי כל הזמן – 'את לא חרדית'. הסביבה מאוד פוגעת בקטע הזה של – אם את עושה קולנוע ואם את לא הולכת עם כיסוי ראש אז את לא חרדית, אז עזבי אותך, תחפשי בעל דתי לאומי או תצאי עם חילוני. נותנים לי תחושה של – ה' ישמור, פרצתי עול תורה ומצוות, וזה ממש לא נכון.. מבחינתי התהליך הזה, בעיקר של עשיית הסרט, הוא היה בירור מאוד חזק של זהות, ואני מרגישה שאני היום יותר חרדית ממה שהייתי אז", היא עונה, ומוסיפה: "מצד אחד יש את אלה שאומרים 'את כבר לא חרדית'. מצד שני אני עדיין גרה בעיר חרדית, אלעד, בבניין סופר חסידי והסביבה שלי חרדית ואני חלק ממנה. זה לא שאני מול החברה החרדית, אני בתוך החברה החרדית, וחלק מהביקורת היא מתוך אהבה ואכפתיות, לא מתוך כעס. לא בעטתי, לא מרדתי. אני חלק. יש אנשים שבאמת כועסים, אבל זה מיעוט".

גם הציבור החרדי צופה בסרט, ולהקרנות מגיעות בעיקר נשים חרדיות. זה לא מעורר בעיות? לא מספיק שהורדת כיסוי ראש, עוד עשית את זה בסרט…

"אני מרגישה שמי שרואה את הסרט מבין אותי, כאילו הצלחתי להסביר את עצמי, את הפעולה. אני מבינה את האמירה אבל אחרי שרואים את הסרט הכל מתיישב במקומו. אמרו לי שאני נותנת לגיטימציה לנשים להוריד כיסוי ראש. אני חושבת שאני נותנת לגיטימציה לנשים לעשות שאלה ולבדוק את הדברים, ועדיין להישאר חלק מהחברה החרדית. ומגיע שאפו גדול לחברה החרדית שהיא יכולה להכיל דברים שהם לא בקונצנזוס".

"הסביבה אומרת לי כל הזמן – אם את עושה קולנוע ואם את לא הולכת עם כיסוי ראש אז את לא חרדית. זה ממש לא נכון. אני היום יותר חרדית ממה שהייתי אז"