ממשבר לצמיחה

בשעת בוקר מוקדמת בשמחת תורה התעוררנו במשואות יצחק מהרעש המחריד של מתקפת הטילים לאזורנו. כל כמה דקות נאלצנו להיכנס לחדרי ביטחון, והחלטנו שלא לקיים את התפילה בבית הכנסת. רוב הקהילה התפללה ביחידות, מלבד מנין מצומצם שהתארגן ליד מקום ממוגן. ההקפות לא התקיימו, לא זכינו לסיים את התורה וגם לא התחלנו את ספר בראשית.

שאלות רבות עולות בימים אלו, הרהורים רבים מלווים אותנו. וכולנו שואלים – איך זה קרה? היכן המודיעין? היכן היה הצבא?

אולם, השאלה החשובה ביותר שצריכה להישאל היא – מה הקב"ה רוצה מאיתנו? כאשר באים ייסורים על האדם עליו לפשפש במעשיו. כאשר ייסורים באים על האומה צריכה גם היא להרהר ולבדוק את דרכיה. בחודשים האחרונים הקיטוב הלאומי הלך והחמיר. היינו עסוקים במריבות פנימיות. והנה ברגע אחד, ביום הכי שמח בשנה, חטפנו מכה בעוצמה כל כך גדולה. אולם, המכה גרמה לחיבורים מדהימים בחברה הישראלית. תוך שעות אחדות התרחש גיוס כללי ורחב היקף. כל מי שלא התגייס נרתם לעזור ולתרום. אזרחים מכל קצווי הארץ עטפו את החיילים בהרבה אהבה בביגוד ובארוחות חמות. המחיצות שליוו אותנו מיום הכיפורים ועד שמחת תורה נשברו וכך חזרנו להיות "יחד שבטי ישראל". הקיטוב הנוראי שליווה אותנו בחודשים האחרונים התמסמס בשעה שהתותחים רעמו. בשבת האחרונה סיים עם ישראל את התורה ומיד לאחר מכן התחיל בקריאתה של פרשת בראשית.

הפסוק האחרון בתורה הוא: "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל". רש"י מסביר שהפסוק מתייחס לשבירת הלוחות, שהתרחשה לאחר חטא העגל. בשעה שמשה ירד מההר וראה במו עיניו את חטא העגל בקש לזעזע את העם ושבר את הלוחות לעיניהם – "לעיני כל ישראל". הקב"ה הסכים והזדהה עם מעשהו של משה ומיד אמר לו: "יישר כוחך ששברת" (רש"י לד,יב). שנים רבות התקשיתי, מדוע מכל מעשיו של משה מבקשת התורה לסיים בחטא העגל? זאת ועוד, משה בתחילת נאומו בפרשת דברים מזכיר רשימה של מקומות, שישראל חטאו בהם ואינו מזכיר את החטאים במפורש ומסביר רש"י: "ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל". האם יהיה נכון שהתורה תסיים באחד מהחטאים הנוראיים שחטאו ישראל ובמעשה  הנוראי של שבירת הלוחות?! היכן השמירה על כבודם של ישראל?!

התשובה קשורה בדיוק לסדר שבו נוהגים אנו לסיים את התורה. בו בזמן שאנו מסיימים את התורה בסיפור הקשה של שבירת הלוחות אנו  מתחילים את חומש בראשית. בכוחה של התחלה חדשה להעמיד אדם על רגליו. דווקא רגע של משבר יכול להיות רגע מכונן בחיינו. משבר בכוחו להצמיח. זה המסר היוצא מסיום התורה ומהתחלתה החדשה. השנה, בעיצומו של חג שמחת תורה נשברו הלוחות לעיני כל ישראל, המוני מחבלים פשטו אל חישובי הדרום ועשו טבח נוראי בתושבים, חטפו שבויים לתוך הרצועה. הרגשנו מושפלים אולם, מיד לאחר מכן נוכחנו לדעת שניתן להתחיל מבראשית. לזקוף את קומתנו ולהחזיר את כבוד האומה למקומה הראוי. הדרך עוד ארוכה ונדרש מאיתנו טיפול לטווח הרחוק. סדר הקריאה בשמחת תורה מלמד אותנו, שאפילו שאנו מצויים במשבר גדול כמו שבירת הלוחות, ניתן להתחיל מחדש ולהשיג מטרות ויעדים חדשים.

(בראשית תשפ"ד)