פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
בעקבות היומיים הראשונים של "מלחמת שמחת תורה" הנוראה שנפתחה ולא במקרה, חמישים שנה ויום אחד אחרי פרוץ מלחמת יום כיפור בששה באוקטובר:
- את המלחמה כבר הפסדנו במידה מסוימת, בלי קשר לתוצאה, שבה ככל הנראה ננצח ונכניע את החמאס ונסלק אותו מהשלטון בעזה. למעלה מ-600 הרוגים ביום וקצת והמספרים רק יעלו בהמשך. הקלות הבלתי נתפסת של המעבר של מאות אנשי חמאס שכבשו את יישובי עוטף עזה ונכנסו לשדרות ואופקים כמו גם של לקיחת עשרות שבויים אזרחים וחיילים לעזה, הטבח שהם ביצעו במאות אזרחים בבתיהם ובשטח הפתוח כמו ברווזים במטווח, הפגיעה הקשה שהם הסבו לכוחות הביטחון, כולל השתלטות על מפקדת אוגדת עזה, הקושי של צה"ל בכיבוש מחדש של היישובים ובטיהורם–כל אלו הם ללא ספק ההישג הגדול ביותר של הטרור הפלסטיני מאז ומעולם. ההרתעה הישראלית נפגעה בצורה קשה, אף שאני משוכנע שבהמשך שוב, כבעבר, תתגלה חוסנה של החברה הישראלית היהודית בשעות משבר ביטחוני.
מהצד השני, אפס הנהגה. אפס ארגון. אין ראש ממשלה, אין שר ביטחון, אין רמטכ"ל. אין שום כתובת אליה ניתן לפנות בנושא הנעדרים, השבויים והאחרים.
- איננו יודעים אם החיזבאללה יצטרף ויתקוף מצפון, ואם גורמים נוספים מהשטחים ומקרב ערביי ישראל יחברו אף הם לחמאס. אם כך יהיה, ישראל באמת תמצא בשעתה הקשה ביותר מאז מלחמת יום כיפור אף שאני משוכנע שבסוף בע"ה ישראל תנצח את כל הקמים עליה.
3.כל דבר חוץ מכיבוש עזה וחיסול שלטון החמאס והחזרת הרשות הפלסטינית לניהול הרצועה, לא יהיה תוצאה ראויה למלחמה הנוכחית. במלחמה הזו גם ניתן יהיה להידרש לפחות כללים נוקשים ביחס לפגיעה אגבית בלא מעורבים.
- כדי לנהל מלחמה נחושה שכזו, חייבת לקום ממשלת חירום לאומית, שתונהג על ידי נתניהו, גנץ ולפיד. חייב לקום קבינט שיכלול את נתניהו, גלנט, דרמר ואולי בצירוף דרעי המנוסה והשקול כמשקיף מצד הימין, ואת גנץ, לפיד ואיזנקוט מצד המרכז.
5.הדמיון למלחמת יום כיפור ברור וחד:
א. קונצפציה מדינית שגויה של שנים רבות של הנהגה זחוחה. הקונצפציה של נתניהו לפיה הוא צריך להחליש את הרשות הפלסטינית ולחזק את החמאס, להעביר לו סכומי עתק מקטאר ולא להכניע אותו, קרסה בקול גדול. היחלשות הרשות הפלסטינית תרמה לעליית הטרור ביהודה ושומרון, ומאידך, החמאס התחזק באין מפריע.
ב. כשלון טוטלי של המודיעין וכשלון ביצועי ביום הראשון למלחמה של הצבא. אבל בניגוד למלחמת יום כיפור, שם ניצבנו מול אלפי טנקים בצפון ובדרום, כעת ניצבנו מול מאות לוחמי חמאס. ביום כיפור קרסה התפישה ש"הסדיר יבלום" וכעת קרסה התפיסה שהסדיר המדולל עד למאוד בגבול הדרום יבלום.
ג. הדמיון המצמרר בין הקולות מהמעוזים הנצורים על קו התעלה במלחמת יום הכיפורים לבין הקולות מהממ"דים של אזרחים ואזרחיות שחוששים לחייהם. בשני המקרים לא היה סיוע במשך שעות ארוכות. אבל ביום כיפור בשל הפגיעה המסיבית של הנ.ט בטנקים שניסו לחלץ, וכעת פשוט כי לא היה צבא בשטח.
ד. הטעיה קולוסאלית: במלחמת יום כיפור שמדובר בתרגיל בלבד מצד המצרים והסורים. ואילו כעת גם שמדובר בתרגיל. בנוסף, החמאס ברוב ערמומיותו הפעיל את הטרור ביהודה ושומרון, כדי לגרום לישראל להזרים לשטחים המון גדודים, תוך הפקרת הגבול בדרום.
ה. האומץ והנחישות של הקצינים והחיילים הפשוטים. בזכותם נצחנו את מלחמת יום כיפור. וגם כעת ההתגייסות הנרחבת והמוכנות לתרום ומעשי הגבורה וההקרבה, המקיפים חלקים שונים מהציבור: דתיים וחילונים, ימנים ומרכז-שמאל, מחממי לב. כך גם היוזמות הרבות של תמיכה בתושבי עוטף עזה והדרום. החברה הישראלית שוב מגלה את חוסנה הרב..
ו. כמו אחרי מלחמת יום כיפור, שום דבר לא ישוב להיות מה שהיה קודם. התוצאות הטקטוניות תהיינה לאורך שנים. מלחמת יום כיפור גמרה את מחנה השמאל הימין והדתיים. המלחמה הזו כנראה תחזק מאוד את המרכז.
- נתניהו לא היה מוכן לשמוע את ראשי מערכת הביטחון שהזהירו שההתעסקות ברפורמה המשפטית/ ההפיכה המשטרית מחלישה מאוד את ישראל ומהווה תמריץ להתקפה עליה. בכנסת עמד הרמטכ"ל לשעבר, אייזנקוט ואמר שישראל פגיעה יותר מכל מה שהיה מאז מלחמת יום הכיפורים. הרמטכ"ל הלוי וקציניו התחננו לפגישה עם נתניהו לפני העברת חוק הסבירות, והוא התעלם מהם.
- אזהרותיו רבות השנים של אלוף במיל' יצחק בריק התממשו. בריק טען שכוחות היבשה לא מספיקים והקיצוץ בהם הוא הרה אסון ושאי אפשר לסמוך רק על חיל האוויר ועל המודיעין. הוא גם טען שכוחות היבשה אינם מיומנים מספיק למלחמה. אם תפתח מלחמה בעוד חזיתות בימים ובשבועות הקרובים, ישראל תתקשה מאוד להתמודד אתה והמחיר בנפגעים יגיע אולי לאלפים לפני שישראל תנצח בע"ה.
- בניגוד לארצות הברית של ניקסון-קיסינג'ר במלחמת יום כיפור, שמצד אחד חיזקה את ישראל באמצעות משלוח "הרכבת האווירית", אבל מהצד השני מנעה מישראל ניצחון מלא על המצרים, כדי לאפשר משא ומתן והסדרים מדיניים בהמשך, כעת עומד לימינה של ישראל נשיא אמריקני שהוא "ציוני" ואוהב ישראל מושבע שמצהיר מפורשות על תמיכה ללא סייג בישראל.
- חייב להיות מצור מוחלט על עזה עד לשחרור החטופים. במלחמת יום הכיפורים ראש הממשלה גולדה מאיר התעקשה לא לתת מזון לארמיה השלישית הנצורה, עד להחלפת שבויים. גם כעת ישראל חייבת להציב את החזרת השבויים החיים והמתים, כולל אלו שהיו קודם בשבי החמאס, כתנאי למתן אפשרות לאוכלוסייה להתקיים עם מזון, מים וחשמל חלקי.
- ועדת החקירה הממלכתית שחייבת לקום אחרי המלחמה, חייבת לחקור, בניגוד לוועדת אגרנט, את הדרג המדיני כמו את הדרג הצבאי. בסופו של יום נתניהו, גלנט, כמו גם הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, אלוף פיקוד הדרום, מפקד אוגדת עזה ואולי גם ראש השב"כ יצטרכו לעזוב את תפקידיהם.
ושוב, אין לי ספק שבע"ה נצא בסופה של המלחמה וידינו על העליונה, על אף כל המחירים הקשים.
(בראשית תשפ"ד)
