אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')בפרשת נח אנו קוראים על האיתחול מחדש [restart] שאלוקים מבצע לעולם. הרקע לאיתחול מחדש מתואר בפסוקים: "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס". בניסיון של חז"ל להבין את משמעות המילה 'חמס' אנו מוצאים מספר דעות. ר' חיים בן עטר בפירושו לתורה מאגד את כלל הפירושים לתובנה אחת ומסביר מהו חמס באופן הבא: "פירוש חמס הוא כללות הרשע בו גזל בו גילוי עריות בו שפיכות דמים בו עבודה זרה". חמס הוא כלל הרשע שמקפל בתוכו מעשים שהם בחינת שיאם של המעשים שיש בהם משום השחתה מוסרית. בין היתר כולל החמס את הרצח ואת הגזל והגילוי עריות. רצח הוא נטילת רוח החיים מהאדם, גילוי עריות הוא נטילת הנפש מבלי להמית את האדם והגזל עניינו נטילת הקניין החומרי של האדם.
החיים, הבטחון הפיזי וחירות הקניין הן שלוש מהזכויות הבסיסיות והיסודיות של האדם. עבודה זרה משמעה מתן משמעות וכבוד לערכים זרים, סגידה לתיאוריות כוזבות, לרעיונות הבל שיש בהן כדי להשחית את חיי המוסר הטבעי. עבודה זרה מכוונת אל ניוון החיים וחיי הרוח. את ההידרדרות המוסרית של החברה, בימיו של נח מתאר הרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש בפירושו לתורה וכך הוא כותב:
"תחילה היתה זו השחתה מוסרית, – פשעים, שאין החברה האזרחית חוששת להם. אם הנוער פרוץ, וחיי הנישואין רקובים, עדיין, – כך סבורים הבריות, – יכול המסחר לשגשג, ומשא ומתן יתנהל ביושר. אולם, משנשחתה הארץ לפני האלהים, לא יועילו כל תקנות הציבור להציל את החברה מאבדון. לעולם לא תימלא הארץ גזל; החברה תתגונן מפני גזלנים בכח ענשים ומאסר. אך החברה תאבד בחמס, בעוול הנעזר בערמה. אין הגנה מפני חמס, אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה'. ההשחתה המוסרית הורסת את המצפון, – ועמו נהרס גם השלום האזרחי…חוסר מוסר מביא לידי חוסר מצפון, – והוא המייסר את הרשע במטהו…מקור הרע איננו באדם עצמו, אלא בחמס תאבד החברה; בעטיו של חמס היא נעשית "חמץ", – וסופה להחמיץ ולהרקיב".
השחתה מוסרית והגעה למצב של מלוא הארץ חמס אינה תופעה פתאומית, אלא מדובר בתהליך איטי. תהליך שאנו מתקשים לקרוא לו בשמו. מנסים אנו למצוא וליצוק לאירועים קשים צידוקים, הסברים ומאמינים שניתן לתקן. מצקצקים אנו 'ומה בסך הכל קרה', ולא צריך להפריז בתגובה, וזכותו של אדם, וחירותו של בן אנוש, ועוד אידאות נעלות שנכונים לאנשי המעלה בעוד דמויות הקיצון ממשיכות את פועלן מתוך 'העלמת עין' או הבנה של החברה המתוקנת שדברים אלו בשוליים ואנו כחברה מתוקנת מסוגלים לפקח ולשלוט עליהם.
המשנה במסכת אבות מתארת לנו את האנושות עד לתקופת של נח בצורה הבאה: "עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול". על אף העובדה שאלוקים מכיר את הרצף הגנטי האנושי והוא אף חושף אותו באומרו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". מבטיח האל "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם…ולא אוסיף להכל כל חי כאשר עשיתי". ברית כורת האל עם האנושות, 'לא עוד' לא יווצר עוד מצב של איתחול האנושות מחדש כפי שבוצע בדור המבול, "והקמותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול, ולא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ".
אלוקים, האל שמתואר במקרא כ"אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד" ממתין 10 דורות עד לקבלת ההחלטה הסופית לעקור ולהשמיד את הכל "הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים, כל אשר בארץ יגווע". הרס טוטלי השמדה כמעט מוחלטת של האנושות, למעשה כל האנושות נמחקת מלבד נח ומשפחתו הקרובה וכל החיה והעוף שנכנסו לתיבה. הכל הולך להיות מושמד, אנשים, נשים, טף, מבוגרים, חיות בהמות וכל יצור חי. אלוקים נכון להאריך אפו, 10 דורות עד להחלטה שאין מנוס ממנה והיא השמדה ובניה מחדש של האנושות. בניה מחדש שלצידה הבטחה, לא עוד, לא עוד השחתה מוחלטת של הכל ובניה מחדש.
התבוננות על עונשם של אנשי המבול הוא קשה, אם לוקחים בחשבון את כל האנושות, גברים, נשים, טף, וזקנים, לרבות כל החי שמוצאים את מותם, בימינו יקראו לכך 'חוסר מידתיות' ויכולים להקשות למה לפגוע בקטנים או בזקנים. אלוקים נכון להאריך אפו 10 דורות ההשחתה המוסרית זחלה לאיטה והתפתחה במרוצת הדורות, אלוקים היה סלחן, אולם יש מצב בו לא ניתן להשלים עם המציאות שמתגלה שהיא רקובה, מושחתת ועקומה, ואין מנוס מלבד השמדה.
'הרע', קובע הרב סולוביצ'יק, "הוא עובדה שאין להכחישה", ואם ניתן לדרג את הרע הרי "שיש רע שלא ניתן לפירוש ולהבנה". את הרע מגדיר עדי אופיר בספרו 'לשון לרע' באופן הבא: "מהי רעה? רעה היא כל פגיעה המרעה את המצב של מישהו או מישהי ואין לה פיצוי שישיב את המצב לקדמותו. רוע הוא סדירות בייצור הרעות ובהפצתן בין כל מי שנפגעים מהן ושכפול שיטתי של הסדירות הזאת".
הנביא ישעיהו זועק ואומר: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר". אבוי לו לאדם שאינו מסוגל לקרוא לרע-רע, ולמר- מר. את חיבורו פותח עדי אופיר באמירה שראוי לה להדהד לכל אדם המחשיב עצמו למוסרי, וכך הוא כותב: "כשמישהו נותר אדיש בנוכחות רוע הוא מבטא יחס לא מוסרי ואולי אף עושה מעשה שאינו ראוי, מנקודת מבט מוסרית כמובן, אבל באותה מידה אפשר לומר עליו שהוא חסר עניין מוסרי. אדישות כלפי מי שסובל רעות מיותרות היא קצו של העניין המוסרי…אדם אינו יכול לפעול באופן מוסרי בהקשר שבו רעות מיותרות מותירות אותו אדיש".
מאורעות שמחת תורה תשפ"ד, הוא זמן מיוחד בו הרוע צף מעל פני השטח. המראות הקשים של טבח, הרג, שריפה, חנק ואונס של נשים, גברי, טף וזקנים במיטותיהם בבתיהם תוך כדי שנתם או במהלך מסיבה, אין בה מקום לסלחנות. יש בה כדי לעורר כח של מלחמה
בספר תהילים באחת הקינות שאומרים הגולים שהוגלו מארץ ישראל לבבל, כאשר מאורעות החורבן צרובים חזק בתודעתם, ומראות ההרע נגלים בכל פעם שהם עוצמים את עיניהם, באחד מהפסוקים המכוננים המחזקים את רוחם הם אומרים: "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע". אנשי עוטף עזה ששרדו, ולעם ישראל את הזכות המלאה לדרוש ולהגיד ברגעים אלו "אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע". ר' דוד קמחי, הרד"ק על פסוק זה מסביר: "אשרי שיאחז – על דרך האכזריות, כמו שהיו אכזרים לישראל". יש רגעים בהיסטוריה האנושית שאכזריות היא מחוייבת המציאות. יחד עם זאת עליהו לזכור ולדייק מדברי הרד"ק שאל לנו להיות כאלו תדיר, והאכזריות מותרת רק בשעות של מלחמה. רק בשעות שיש למגר את הרוע מהעולם.
בהיותי נער, בסוף שנות ה-80 יצא לי לקרוא את ספרו של עמוס עוז "פה ושם בארץ ישראל", ספר שמתאר את מסעו של עמוס עוז בחורף 1982 במסעותיו השונים מבקר עוז בכל מיני מקומות ויושב לשמוע אנשים. אחד מהפרקים המופיעים בספר מתאר עוז שיחה עם אדם שמבקש להישאר בעילום שם, עוז מכנה אותו 'צ', קריאת הפרק באותם ימים היתה קשה, המסרים שמובעים בה הם קיצוניים, ותמיד תהיתי מדוע היה צורך להכניס את הפרק 'על הרך והענוג', היום, לאחר פרעות שמחת תורה תשפ"ד, הם מקבלים משמעות אחרת, באחד הקטעים אומר צ': "עם שנתן עצמו ככה להשמדה ולחיסול, עם שנתן שיעשו מהילדים שלו סבון ומהעור של הנשים שלו אהילים, הוא פושע יותר גדול מהרוצחים שלו. עובדה: הנכדים של הימלר ושל היידריך ושל אייכמן חיים יפה מאוד ומשמינים ואפילו מטיפים לנו מוסר בהזדמנות חגיגית זאת, והנכדים של הבעל שם טוב ושל הגאון מוילנא ושל כל היהודים ההומניים והפצפיסטיים, שהתפלספו כל כך יפה בפראג ובברלין, כבר לא יטיפו מוסר לאף אחד. כי הם אינם כבר, ולא יהיו".
משפחת קוץ לבנת ואביב, וילדיהם רותם יונתן ויפתח שנרצחו יחד באכזריות בכפר עזה, 6 מבני משפחתו של יו"ר הסוכנות אלוף במיל' דורון אלמוג נרצחו והם מצטרפים לזוועה נוראית שמסתכמת בסך של כ-1500 נרצחים. העם היהודי אינו עם של מלחמות, לנו יש צבא הגנה לישראל ולא צבא התקפה לישראל, איננו מבקשים לשנות איש, והדת היהודית אינה מבקשת להשיב את כלל האנושות ליהדות ולהפוך אך העולם ליהודי. העם היהודי מבקש לחיות את חייו. לאחר 2000 שנות גלות ועם הקמתה של מדינת ישראל אסור לתת לאויבינו להבין שאנו נרפים, אסור לנו להגיש את הלחי השנייה, עלינו לקום וללחום בעוז עלינו להתרכז כעת במלחמה.
ובמלחמה כבר לימדנו הרב אברהם יצחק הכהן קוק שיש כאלו שנמצאים במעמד של "יחידים הניספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממידת מיתת צדיקים מכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו". אם נחזור ל-צ' מספרו של עמוס עוז: "אחרי שנגמור להגשים את הפרק הזה, פרק האלימות, בבקשה: יבוא תורכם לשחק את הטקסט שלכם. תעשו לנו כאן תרבות וערכים הומניזם. תעשו אחוות עמים. אור לגויים. מה שתרצו. מוסר הנביאים הכל. תעשו מדינה הומנית שכל העולם יתמוגג, ואתם בעצמכם תוכלו להתמוגג מעצמכם. תביאו לנו הרבה מאוד מחיאות כפיים. גביע העולם במוסר לגובה. סחתיין. ככה זה חביבי: קודם יהושע בן נון ויפתח הגלעדי מנקים את השטח, קודם מוחים את זכר עמלק, ורק אחר כך אולי יגיע הזמן של ישעיהו הנביא עם הזאב והכבש והנמר והגדי וכל הגן חיות היפה הזה. בתנאי שגם באחרית הימים אנחנו נהיה הזאב וכל הגויים כאן בשכונה יהיו הכבש."
יש בדבריו של צ' תבונה במידה מסוימת, כעת עלינו להילחם. כעת עלינו להבין שהמלחמה היא כנגד הרע, כנגד יצורים שאינם בגדר אדם, כאלו שמשחרים לטרף, כמה מזעזע היה לראות את הסרטון של הקשיש העזתי מדדה עם קביים ונכנס רק כדי לבזוז, כמה עצוב היה לראות את הילד החטוף חוטף מכות מילדי עזה. כמה עצוב שאין מספיק עזתים שקמים ומוחים כנגד האירועים האלו, כמה תמיכה מעניקים השיח'ים והאימאם ואנשי הדת המוסלמים שממלאים פיהם מים ולא זועקים לו זו דרכו של אללה הרחום והרחמן, ואם אין 10 כאלו בעזה דינה של עזה כדינה של סדום.
(נח תשפ"ד)
אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד של עורכי דין.
