מערכת שבתון
הרב שלמה הכט, פתח תקווה 
בין הרבנים והרבניות בקבוצות בהן אני שותף מתנהל האם נכון להציע לחיילים העומדים לצאת לקרב, ובפרט לאלה העומדים להתחתן ומיד לצאת, לחתום על טפסים שונים של הרשאה שיתמודדו הלכתית עם מקרה של חייל שנעדר בפעולה או שנפצע קשה.
ראשית אסביר מהם הטפסים הללו.
התלמוד במסכת שבת קובע שכל חיילי צבא בית דוד היה כותב גט על תנאי לאשתו לפני צאתו. הטענה הזו מובאת בתור סימוכין לקביעה שדוד המלך לא חטא עם בת שבע, מפני שהיא נחשבה לגרושה.
היתרון שבחתימה על גט שיחול למפרע מזמן היציאה לקרב מתבטא הן ביכולת לגבור על עגינות והן ביכולת להתגבר על הצורך ביבום, כאשר אדם נפטר בלא ילדים. כדאי להזכיר כאן את המקרה של רבה של פתח תקוה, הגאון רבי אברהם אבא ציטרון, שנפטר בתרצ"ד ללא ילדים. אלמנתו, שהייתה בתו של הגאון הרוגאצ'ובר, מצאה את עצמה נתונה בין אח אחד של בעלה שהיה קומוניסט ואתיאיסט אדוק, ואח שני שהיה מומר לנצרות. בין שני האחים התכשיטים האלה, שסירבו לייבם, נוספה גם מחלוקת בין הרבנים מי מהם קודם ומי מהם יכול בכלל לייבם. סוף דבר שאותה עלובה חזרה לאירופה, לערוך את כתבי אביה, ונספתה בשואה והיא עדיין בעגינותה.
עם התחדשות שירות חיילים יהודיים בצבא חזר ועלה הצורך ב"ביטוח עגינות" שכזה. איני יודע על עבודה ממוסדת בנושא במלחמת העולם הראשונה, אך לגבי חיילי ארץ ישראל בצבא הבריטי במלחמת העולם השניה הייתה הקפדה רבה להחתים אותם על טפסים כאלה, בהובלת הרב הראשית לא"י, הרב הרצוג.
עם זאת, לאחר קום המדינה, הכריע הרב גורן לא להמשיך להשתמש בטפסים כאלה, מפני שהוא סבר שהם מורידים יותר מדי את מורל החיילים. הרב גורן סבר שהפתרון הזה אינו מתאים לתנאי המלחמה בזמנו. כסברה בלא תימוכין, אפשר להציע שההבדל בין ימי הרב הרצוג וימי הרב גורן, בהפרש של שמונה שנים בלבד, היה נעוץ בשלושה הבדלים: לצבא הבריטי גויסו מתנדבים בלבד, ציונים ותיקים ברובם, ולאופי מלחמה אירופאי, של צבאות גדולים בהרבה. הרב גורן עסק בצבא שבו גיוס חובה, עם הרבה מגויסים שהם עולים חדשים, ומלחמה עם אופי יותר פרטני, ולכן ייתכן שסבר שהתועלת בפתרון הגט פחותה מן החסרון שבו.
עם השנים בהזדמנויות שונות התחדש הדיון, כאשר היו שסברו שהמצב השתנה דיו כדי לאפשר מחדש שימוש בטפסים שונים בעלי אופי של הרשאה למתן גט או של גט על תנאי, והיו ששללו עמדה זו.
ברבנות הצבאית קיים טופס הממנה שליח לכתוב ולתת גט במצב של העדרות למשך יותר משנה, אך הרבנות לא מחייבת ואפילו לא מציעה חתימה עליו, אלא רק מאפשרת. בנוסף, הטופס מטפל רק במקרה של העדרות.
ארגונים שונים, בהם "מרכז צדק לנשים" ו"יד לאשה" המתמחים במקרים של סרבנות גט ועגינות הציעו טפסים נוספים, המטפלים גם במקרים של סרבנות גט, בעיה רפואית חמורה ועוד. עם זאת, טפסים אלה מובילים לשתי בעיות אחרות המוזכרות בנושא זה – האחת היא השאלה האם הטפסים מנוסחים כך שבתי הדין יכבדו אותם ויסמכו עליהם, והשניה היא האם קיומם של הטפסים אינו פוגע בקשר הזוגי בכל משך חיי הנישואין, זאת מאחר שחלק מהטפסים חייב להיחתם לפני החופה והוא מהווה תנאי המגביל את הנישואין מעיקרם.
מצדדי ההסדרים הללו טוענים שמצב הלוחמה והצבא השתנה מספיק מזמן הרב גורן, שחלק מהחיילים מעוניינים לחתום על טפסים שיקלו על נשותיהם במקרה של בעיה חמורה, ושקיומם של הטפסים יכול להקל על בתי הדין לפסוק פסיקות מקלות במקרה של בעיה, גם אם הנוסחים אינם במאה אחוז מה שבתי הדין היו רוצים.
נדמה לי שבימינו, גם במבצעים ומלחמות שאנו רואים מולנו, וגם במשך חיי הנישואין באופן כללי, טוב להציע לפני בני הזוג את אפשרויות ההגנה השונות בפני מצבי החיים. רבנים עורכי חופות יציעו הסכמים שונים לפני החתונה, רבני קהילות ורבנים צבאיים יציעו שטרי הגנה שונים לפני כניסה לקרב. אחרי הכל, גם הכתובה היא שטר הגנה כלכלי שתיקנו חכמים למצבי סיום הנישואין שבהם האשה נותרת לבדה.
השבוע נכנסה בתי לחופה עם בחיר לבה. ברור שהחתונה השתנתה הרבה בעקבות המצב, וידוע לי שגם האפשרויות השונות בנושא זה נשקלו בכובד ראש. בכל מקרה אנו מאחלים לשני בני הזוג מזל טוב וחיים ארוכים ומאושרים ביחד.
נדמה שבמציאות ימינו אנחנו כבר מתרגלים למצב שכל משפחה בוחרת לה את דרכה בעבודת ה', וגם בהחלטות כאלה. טוב להביא לידיעת הציבור את האפשרויות הקיימות, וכל זוג יתייעץ עם הרבנים שבדרכם הוא הולך.
(נח תשפ"ד)
