גורל חברה רעה – השמדה

פרשת וירא מקפלת בתוכה את סיפורם של אנשי סדום. כרטיס הביקור של אנשי סדום כפי שהוצג בפרשה הקודמת מסתכם בקביעה: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד". חלק מפרשני המקרא הסבירו שהרוע שלהם הוסב כלפי בני אדם. כך למשל מסביר האבן עזרא: "רעים לבני אדם". ויש אשר הרחיבו את רעתם וסברו: "רעים לשמים ורעים לבריות".

הרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, מסביר את גודל חטאיהם של אנשי סדום ואומר: "ואנשי סדום רעים וחטאים. בחיי החברה, בין אדם לחברו, הם היו "רעים וחטאים". אין לך אדם שאיננו "חוטא" באקראי; אך לא כל אדם הוא "חטָא" ("חטָא" – במשקל "גנָב"). אדם שהחטא קבוע באפיו, הרי הוא קרוי "חטָא". ובכן, בחיי החברה הם היו "רעים" – חוללו רק שוד ו"שבר"…והם היו "חטאים": לא היה למעשיהם כל יעוד מוסרי". במילים פשוטות ומלשון הכתוב מדייק הרש"ר הירש שמדובר בחברה שכל מהותה הוא החטא, לא מדובר בחטא אקראי שיכול ואדם יפול בו אלא מדובר בחברה שהרע והחטא הוא חלק מהמטען הגנטי שלה. במילים אחרות אדם מסדום שלא טבוע בו הרע יש בו פגם או פסול והוא חריג.

תיאורים אלו עדיין אינם מתיישבים היטב על השכל האנושי, ועדיין לא נהיר מה טיבה של אותה חברה שנושאת את הכותרת חברה 'רעה וחוטאת', שכן טיבם של אלו לא פורש בכתובים. ועל מעשיהם אנו קוראים בצמצום רב בפרשה: "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד. ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה אם לא אדעה".

בניסיון להבין את פשר מעשיהם עומד המדרש ומשרטט לנו את דמות דיוקנה של חברה מושחתת, וכך הוא לשון המדרש: "ומהו מעשיהם של אנשי סדום, כשהיה אורח עובר עליהם היה כל אחד ואחד נותן זהוב, אבל פת לא היו נותנים לו, והיה מת ברעב, לאחר שהיה מת היה כל אחד ואחד נוטל זהב שלו, פעם אחת היה שם עני והיה מת ברעב והיתה בת לוט ושמה כלה, והיתה הולכת לשאוב מים, והיתה משימה פת בכדה ונותנת לאותו עני, אמרו אנשי סדום מאין הוא חי זה העני, בדקו בדברים והבינו שבתו של לוט היתה מפרנסת אותו, ומה עשו הלכו והפשיטוה וטשוה [=מרחו אותה] דבש, והיו הדבורים והזבובים אוכלים את הדבש ונושכין אותה עד שהמיתוה, ולכך אמר עשו כלה:

ועוד כשהיה עני נכנס לשם והיה רוצה לצאת משם, מיד היו משכיבים במטה קטנה, והיו חותכין רגליו, מה שהיו יוצאות מאותה המטה שהיא קצרה. ואם היה קצר היו משכיבים אותו במטה ארוכה והיו אוחזין אותו מראשו ועד רגליו, והיו מותחין אותו, כדי שיבא גופו שלם כמו המטה, והיו עושין כן עד שממיתין אותו".

המדרש מאפיין את אנשי סדום כאנשים אכזריים וזאת במעשיהם ובהוצאת אנשים להורג במיתות משונות ואכזריות. את הדברים מסכם הרש"ר הירש באופן הבא: "מוזכרים אותם שני היסודות: הזעקה על קשיחות הלב בין אדם לחברו, הבוז לכל "צדקה ומשפט" – הפכו אותם ל"רעים"; והחטאת המוסרית, עזיבת "דרך ה'" – ל"חטאים".

במצב דברים זה מחליט האל למחוק את אנשי סדום. את התוכנית האלוקית משתף האל עם אברהם "וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה". אברהם שמידתו היא חסד מנסה להניא את האל מהתוכנית המוצעת בקריאה הנרגשת "האף תספה צדיק עם רשע", מה המקום לבוא ולהעניש את התמימים את הבלתי מעורבים שכן בתוך אנשי סדום מעורבים וחיים אזרחים תמימים מה טעם להעניש גם אותם. מכאן מתחיל משא ומתן בין אברהם לאלוקים בניסיון למצוא נוסחה הולמת מאיזה כמות של אנשים יאלץ אלוקים לשנות את התוכנית להשמדת סדום ועמורה. אברהם פותח את המשא ומתן בשאלת הימצאותם של לפחות 50 אנשים צדיקים וכך הוא יורד עד שהוא נעצר בעשרה צדיקים.

משלא ניתן למצוא אף לא עשרה צדיקים בסדום, מבין גם אברהם שאין כל מנוס מהענשת אנשי סדום בהתאם לתוכנית האלוקית ובאופן חריג של השמדה טוטאלית. וכך מבצע האל את התכנית להשמדת הרוע המקופל בסדום, כפי שהדברים מתוארים בכתובים: "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש…ויהפוך את כל הערים האל ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה".

על השאלה מדוע צריכים גם הצדיקים להיענש כותב הרש"ר הירש: "חז"ל אומרים שבחורבן ירושלים, הצדיקים "שקיימו את התורה כולה מא' עד ת'⁠ ⁠" היו הראשונים להיהרג, משום שלא היו "בתוך העיר" – הם לא מחו ולא החזירו אנשים לדרך הנכונה, במקום שהייתה האפשרות לכך".

האם באמת היו חפים מפשע בסדום? כדי להשיב על שאלה זו נתבונן באירוע אחד, שמתאר לנו הכתוב ואשר מתאר את המתרחש בקרב אנשי סדום כאשר נפוצה השמועה, שלוט מארח בביתו שני אנשים זרים, וכך מתאר לנו הכתוב: "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה".

במילים פשוטות השמועה על הגעתם של שני אנשים מצליחה להגיע אל כל אנשי סדום במהירות, וכל אנשי סדום מנער ועד זקן. אותם אלו שהיינו מצפים שלא ייטלו חלק עם ההמון, הנוער והזקנים הם אותו חלק מההתקהלות הפסולה הזו. והמדרש מוסיף: "אין אחד מהם מעכב", במקום אחר מוסיף המדרש וקובע: "למדך הכתוב שכולם היו רעים וחטאים". ור' שלמה יצחקי, רש"י כותב: "כל העם מקצה – מקצה העיר עד הקצה, שאין אחד מוחה בידם, שאפילו צדיק אחד אין בהם",

ולא רק שאין אף אחד שמוחה כנגד אירוע זה אלא בתוך ההמון המתקבץ נמצאת גם הנהגת סדום, וכך הוא לשון המדרש: "גדולי העיר נסבו על הבית תחלה". אירוע קטן שמקפל בתוכו את התפיסה המעוותת של אנשי סדום. אין אדם בכל סדום שנקי מרוע ומהחטא, גם הנער והזקנים גם הם שם, הנוער שאמור לקבל חינוך טוב נמצא שם בדיוק כמו המבוגרים, ההנהגה שאמורה לשמש מופת ודוגמה לממלכתיות ולהתנהגות ראויה נמצאים שם ראשונים כדי להתסיס ולתמוך. לחברה כזו אין באמת כל זכות לשרוד ויש להשמידה.

יהיו כאלו שיטענו השמדה כזו מוחלטת יכול לבצע רק אלוקים, בהיותו שופט כל הארץ, חוקר כליות ולב שבכוחו לבודד את הטובים מהרעים, כמו במקרה של לוט ולהעניש את כל אנשי סדום בעונש המגיע להם. מנגד אצל בני אדם זה לא יכול להיות, שכן יכולת האדם לזהות מי טוב ומי רע מוגבלת. ובאירוע כדוגמת המלחמה ברוע כל מי שאינו לובש מדים יכול להיות בבחינת 'בלתי מעורב תמים' שאין לפגוע בו. אז עקרונית נכון, האדם הוא בעל מוגבלות ולא תמיד מסוגלים אנו לבודד את הטובים מהרעים.  אולם הראי"ה קוק בדברים שכתב בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, יכולה וצריכה ליתן תשובה כאשר מבקשים ליתן תשובה לשאלת פגיעה בחפים מפשע וכך הם דבריו: "היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממידת מיתת צדיקים המכפרת". המציאות של מלחמה מביאה בהכרח למצב של פגיעה באזרחים בלתי מעורבים, הם אילו שנספים בלא משפט, כאלו שלא היו צריכים למות, גם להם תפקיד חשוב במערכה, ועניינם 'מדת צדיקים מכפרת', אמת ובתפיסה מערבית קשה לתפוס זאת ואנו מנסים בכל דרך להימנע מפגיעה בחפים מפשע אולם כשזה קורה, מסביר הרב קוק זה חלק ממלחמה וחלק מתיקון העולם.

המודל של מהפכת סדום צריך לשמש כמודל ואב טיפוס לעקרון הפשוט ולפיו חברות מושחתות, כאלו שמבקשות לפגוע באחר, כאלו שמקדשות את המוות, כאלו שמבקשות להשמיד, למחוק את האחר. עם שנכון לרצוח, לאנוס, לטבוח, לרוצץ גולגולות אדם, לירות בילדים במיטתם, אינו צריך להתקיים. המון משולהב שמגיע כדי לבזוז אינו יכול להיחשב לבלתי מעורב, אזרחים שנכונים להביע תמיכה גורפת בארגון טרור, אינו חף מפשע, חברה שספרי הלימוד שלה ותוכניות הלימוד שלה מחנכים להשמדה של עם אינו בר קיום, והורים שתומכים ומעודדים את ילדיהם להיות שאהידים אינם תמימים. על כל אלו טבוע אות קין במצחם, וכשם שאברהם אבינו לא הצליח להציל את אנשי סדום מהתופת שניחתה עליהם אין אף ארגון או איש של חסד שיכול ללמד זכות על חברה תומכת טרור שמקדשת את המוות של הזולת גם במחיר של מוות אישי שלו.

*אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

(וירא תשפ"ד)