נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)יש לנו צורך אנושי שלנו להשיג ודאות. אנו מעוניינים להבין את המציאות שבה אנו חיים, לדעת מה משימתנו בתוכה בזמן נתון, מה טיב המשאבים העומדים לרשותנו, כיצד ייראה עתידנו ומה תהיינה השלכות פעולותינו.
אולם, לכל הנ"ל אין בנמצא תשובות חד משמעיות. מציאות חיינו משתנה, ויחד עימה האתגרים שהיא מציבה בפנינו. גם אישיותנו מתעצבת לאורך החיים, ועתידנו אינו תוצאה ישירה של הפעולות שלנו.
קשה להודות בכך, אך למעשה, אי הוודאות הוא מרכיב ודאי וקבוע בחיינו. עובדה זו הופכת להיות בלתי נסבלת בזמן מלחמה, כששלום אהובינו, מדינתנו ושלומנו נתונים בסכנה, וגם הערכים המעצבים את זהותנו והשקפותינו מתערערים.
לאחרונה הדגים בפניי המאמן המנטלי עודד קרבצ'יק, כיצד ממד אי הוודאות מתעצם בימים אלה. אי הוודאות נמשלת לחפץ קטן ומרוחק, בעל קווי מתאר ברורים, שמתקרב ומונח מול העין ממש עד שהוא חוסם את כל מרחב הראייה (דמיינו חפץ קטן שמקרבים לעדשת המצלמה עד שהוא מסתיר אותה לגמרי). כך, מחוויה שניתן לחיות ולהתנהל לצידה, הופכת אי הוודאות לחוויה משתקת של חוסר שליטה וחוסר אונים.
כיצד נתמודד עם חרדה ואי ודאות?
נרשום לעצמנו מחשבות ושאלות, ונמיין אותן לכאלה שיש בידנו להשיב עליהן וכאלה שלא. נוכל למשל להשיב על השאלה – "איך ארגיש קצת יותר בטוח/ה?" או "לְמה אני או ילדיי זקוקים עכשיו?" אך לא נוכל לענות על השאלה – "מתי זה ייגמר?" או "מה הממשלה עושה עכשיו לשחרור החטופים?"
נבחין כי שאלות שאין בידנו מענה עבורן הן שאלות מגבירות דאגה לעומת שאלות להן ניתן לתת מענה, שפעולתן שונה והן מגייסות אותנו לתגובה. כך נכוון עצמנו לנוע מעמדה רגשית של תלות וחוסר אונים אל מרחבי שליטה ופעולה. ובמה אנו יכולים לשלוט? בניהול צורכי הגוף שלנו כמו אכילה ושתייה סדירות; בשמירה על הנפש, למשל על ידי הימנעות מחשיפה מוגברת למידע פוגעני במדיה; בקביעת עיתים לתפילה; במפגש עם חברים; ואף בבקשה לסיוע נקודתי מאדם ספציפי או בסיוע לאחרים.
נזכור: אנו שולטים על המחשבות ועל הפעולות שלנו ולא על אירועים ועל תגובות אחרים. במקום לשאול "האם" ו"למה", נשאל את עצמנו "מה ביכולתי לעשות?" ו"כיצד לפעול?" – וניגש ליישומן המיידי.
מצורפת טבלה, שניתן להיעזר בה לצורך מיפוי המחשבות והרגש וכדי להעצים את מרחב האחריות והפעולה.
