קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)פרעה חולם חלום, מבקש פתרון ופונה לחרטומי מצרים. החרטומים, שאותם עוד נכיר בספר שמות, היו ידועים כפותרי חלומות, כעושי קסמים ונפלאות, והיו למעשה חלק בלתי נפרד מהדת המצרית. המצרים, כמו דתות אליליות נוספות, מאמינים במראה עיניים ולכן הם יראו במלך בשר ודם כאל, ייתנו חשיבות לדברים חומריים ויזדקקו לחרטומים שיעשו ניסים שניתן לראות בעיניים.
מתוך כך עולות בי שתי שאלות מקריאת הפרשה: הראשונה היא כיצד החרטומים, שבוודאי הסתמכו על המצאות וניחושים, נמנעים מלתת פתרון לחלומו של פרעה? ויותר מכך, כיצד פרעה מאמין ישר לפתרונו של יוסף, שאינו מבוסס על הוכחה מוחשית?
אפשר לענות על השאלה בדרך בה יוסף מציג את פתרון החלום. לאחר שמסביר על שבע השנים הטובות ושבע השנים הרעות, הוא ממשיך: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב".
העם היהודי לא מסתמך על ניסים ונפלאות אלא על יצירתיות ולקיחת אחריות
למעשה, יוסף לא רק פותר את החלום אלא גם לוקח אחריות ומציע צעדים אסטרטגיים מעשיים כיצד להתמודד עם הערכת המצב החדשה. כפי שאנחנו רואים מהתנהגות החרטומים בספר שמות, הם לא מורגלים במתן עצות מועילות אלא רק מחזקים את פרעה בדעותיו. לכן, הם נמנעים מפרשנות לחלום שבוודאי מוביל למשמעות מורכבת וקשה. יוסף, לעומת זאת, גם מספק פרשנות שדורשת מפרעה לפעול וגם לוקח אחריות על הפתרון. התנהגות זו מובילה את פרעה לסמוך על יוסף, איש אשר רוח אלוקים בו.
יוסף, שאינו חושש להגיד לפרעה את האמת בפנים, דווקא הוא שנבחר להנהיג תחתיו את מצרים. מנהיג שיודע לאתגר את המערכת ולחשוב מחוץ לקופסה, הוא זה שבזמן אמת לא יתנער מאחריות אלא ימצא פתרונות נוספים. כך קרה בשנות הרעב כאשר מוצא יוסף מודל כלכלי שמשאיר את מצרים על הרגליים: "וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם".
בתום ימי החנוכה ובתוך ימי המלחמה, אנחנו יכולים לראות שהעם היהודי לא מסתמך על ניסים ונפלאות אלא על אקטיביות, יצירתיות ולקיחת אחריות, כפי שהיה עם יוסף והמכבים, וכעת עם חיילי צה"ל בשדה הקרב. הקסמים והחנופות, שאולי מצליחים להוביל אנשים לעמדות מפתח בעת שלום, לא הם שיובילו אותם להצליח כשמגיע הזמן לבצע.
