אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)השבוע התקיימה בבית הספר שלי אספת הורים.
נזכרתי איך לפני כמה שנים, בבית ספר יסודי אחר, ישבתי באספה מול זוג הורים של תלמידי כיתתי (כיתה ו'), שמאוד היה חשוב להם לדעת כמה הילד שלהם קיבל במבחן במתמטיקה.
אבא שלו, שהציג את עצמו בתור ראש צוות בחברת הייטק מוכרת וידועה בע"מ, ציין בפניי בגאווה לא מוסתרת שמכיתה ג' הוא לא זוכר ולו פעם אחת שבה הוא קיבל במתמטיקה פחות מ-95.
"למעשה", נצצו עיניו בהתלהבות, "אין אצלנו במשפחה מישהו שאין לו מוח ריאלי. זה בגנים שלנו!" סיים בחיוך מנצח.
לאחר מכן, החרתה החזיקה אחריו אשתו ש"כל הילדים שלנו נשלחים ל'סאמר סקול' בלונדון ובארה"ב. הילדים יודעים שהם יכולים לפשל בכל מיני דברים, אבל אין – במתמטיקה ובאנגלית אנחנו לא רואים בעיניים. בזה הם ייתנו את הנשמה שלהם". כשראו ששידרתי אדישות מסוימת נוכח ההתלהבות שלהם, הוסיפו ליתר ביטחון: "אי אפשר להצליח היום בעולם בלי מתמטיקה ואנגלית".
אחרי הסקירה במתמטיקה ואנגלית שהוציאה את ההורים האלו מאושרים ומרוצים הם ביקשו ממני סקירה מהירה גם בשאר המקצועות. וכך, עברתי ציון אחרי ציון, בתורה ובלשון ועוד, ועשיתי נחת להורים המאושרים שהוקירו את גורלם הטוב שהועיד להם בנם.
"למעשה", נצצו עיניו בהתלהבות, "אין אצלנו במשפחה מישהו שאין לו מוח ריאלי. זה בגנים שלנו!"
לבסוף, כחכחתי בגרוני ואמרתי להם: "אחרי שעברנו על כל הציונים שלו, אני רוצה ברשותכם לדבר קצת חינוך. אתמול בטיול השנתי ייעדנו שקית אשפה שתאסוף את כל הפסולת של כל הכיתה. השקית הזו עוברת מתלמיד אחד לשני למשך עשר דקות. בכל פעם שביקשתי ממנו לאסוף את האשפה, הוא התחמק באלגנטיות ובחיוך והעביר את השקית לחבר אחר. כל החברים בכיתה אספו את השקית חוץ ממנו".
אמא שלו חייכה ואמרה לי: "כן, אני מכירה את זה. ככה הוא. גם בבית הוא מתחמק מעבודות הבית. אנחנו מנסים ללמד אותו". הסתכלתי על אביו בניסיון להבין איפה הוא בכל הסיפור, אבל האבא היה עסוק בכלל בסמארטפון שלו. בטח קיבל הודעה ממש חשובה מחברת הייטק שלו.
נותרה לי עוד דקה למפגש איתם. התלבטתי אם לפתוח נושא חדש ולספר להם איך הילד המצטיין שלהם לא מפסיק לרדת על תלמיד אחר בכיתה שלי. איך הוא דורס אותו ומשפיל אותו בפני כל הכיתה, ומבחינתי מדובר במעשים שלא ייעשו, אבל הם כבר התכוננו ללכת והתנצלו כי הם "ממש ממהרים".
קבענו שיחה טלפונית וסיימתי את הפגישה איתם בתחושת תסכול מטורפת. ידעתי שבעולם שפוי הייתי מפסיק את השיחה אחרי שלוש דקות ואומר להם: "תסלחו לי! אבל אני, מחנך בישראל, מצהיר בזאת שהרבה לפני מתמטיקה ואנגלית מעניינות אותי המידות של הילד שלכם. וזה גם מה שאמור לעניין אתכם. כן, הרבה לפני הציונים המדהימים שלו במתמטיקה, באנגלית, בעברית ובתורה".
הייתי אומר להם שמתמטיקה לא תגרום לילד שלהם לעצור טרמפ בחורף לאדם שעומד בתחנה ומחכה שרק יראו אותו, כמו שאנגלית טובה לא תגרום לילד שלהם לראות נשמה של ילד דחוי.
ומאז השיחה הזו, אני משתדל בכל אספת הורים להקצות מקסימום 3 דקות למעבר על ציונים, ובשאר הזמן לומר להורים איך הילד שלהם גדל להיות בן אדם ומה החשבון של הלב שלו.
הורים! ציונים במתמטיקה ובאנגלית תוכלו גם לשמוע בטלפון. תשאירו את הזמן היקר עם המחנך לגלות אם הילד שלכם מרים את הכיסא בסוף היום.
כי התואר הכי חשוב שהוא יוכל להשיג לעצמו הוא לא תואר ראשון או שני. התואר הכי חשוב הוא התואר 'בן אדם'.
