מהן התכונות הדרושות למנהיג?

בפרשת השבוע אנחנו מתחילים להכיר את דמותו של המנהיג הגדול, משה רבנו. ראשוני חוקרי המנהיגות ניסו להגדיר מהי מנהיגות, בתיאוריות שאוגדו לאחר מכן בשם "גישת התכונות". הם ניסו להסתכל על המנהיגים הגדולים ולמצוא תכונות משותפות, ניסיון שלא ממש צלח.

מנהיגים גדולים שונים בדרכם ובתכונותיהם. גישות חדשות יותר מתמקדות בסיפור חייו של המנהיג ובחוויות שעיצבו אותו להיות מי שהוא, מתוך הבנה שבמנהיגות יש אלמנטים מולדים אבל היא בעיקר מתעצבת לאורך החיים. התכונה המרכזית שאנחנו מוצאים בתחילת דרכו של משה היא האחריות, חוסר היכולת לעמוד מנגד כאשר מתרחש עוול. תכונה זו הולכת, נבנית ומתעצמת בזכות החוויות שנקרות בדרכו של משה.

"ויגדל משה ויצא אל אחיו ויראה בסבלותם" – משה, שגדל בבית פרעה, יוצא לבחון את עם העבדים מחוץ לארמון. "וירא איש מצרי מכה איש עברי" – משה מזהה עוול ולא יכול לשאת אותו. למרות הסכנה הוא פועל, והדבר חוזר על עצמו שוב במריבה בין שני העברים. "ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם" – גם כאן משה לא יכול לעמוד מנגד, לוקח אחריות על הסיטואציה ומתקן את העוול שנגלה לנגד עיניו.

מתוך כך תמוהה תגובתו של משה לקריאתו של אלוקים בסנה. ניתן לפרש את דבריו של הקב"ה כך: ראיתי את האחריות שלך לגבי הכלל, את הרצון שלך לתקן את הרע, את הכמיהה שלך לתקן ולעשות צדק. הנה, אני נותן לך תפקיד רשמי בשליחות אלוקית, ובו תוכל להמשיך בתפקיד הלא רשמי שלקחת על עצמך.

משה הוא גם עניו מאוד, וזו התכונה המרכזית שנלמדת מדמותו לאורך הדורות. אותם חוקרים שניסו למצוא תכונה משותפת למנהיגים, ודאי לא ציינו את הענווה כאחת מהן. אפילו להיפך, נהוג להגיד שאצל המנהיגים הגדולים, גם הטובים שבהם, יש מידה מסוימת של שאיפה לכוח. זה הדלק שמניע אותם להתקדם לעמדות השפעה.

כדי להפוך אדם שיש בו אחריות גדולה, אקטיביות, יוזמה ומצד שני גם ענווה גדולה ואף קושי לעמוד ולדבר מול קהל, למנהיג, צריך מנהיג נוסף שילך עימו בדרך. המכילתא (בא, פרשה א) לומדת מהפסוקים שלפעמים משה קודם לאהרון ולפעמים הפוך: "ששניהם שקולין זה כזה". ההבנה שגם המנהיג הגדול צריך לשלב ידיים עם אחיו כדי להוביל את עם ישראל למטרה היא שיעור חשוב למנהיגים גם היום. לצד התכונות הטובות והחוויות שמעצבות את מנהיגותם, כדי להצליח להוביל באמת צריך שילוב של תכונות שונות עם מידה רבה של אמון ושיתוף פעולה.