מערכת שבתוןהרב בני פרל ומוריה מרצבך
אויבינו היו בטוחים שעוצמת המחלוקת הישראלית מעידה על התפוררות. הם טעו טעות יסודית: אנשים שמוכנים לצאת לרחובות במשך שבועות רבים אינם פועלים מחמת שנאה למדינה, הם יוצאים משום שאכפת להם מהמדינה. לכן, כאשר היא תעמוד בסכנה, באותו להט ויחד עם המתנגדים להם, הם יצאו למלחמה.
סינוואר טעה בנו, אך האם אנו לא טעינו בעצמנו? הלא אותו להט ואותה אכפתיות הם חרב פיפיות, שצידה האחד דאגה למדינה וצידה השני דרך לפירוקה. הסיפור על הלב הכבד והקשה של פרעה, הלב הכל כך קשה שלא מתרכך גם נוכח מצרים המתפרקת, הוא הסיפור על תכונתו של האדם.
הרבי מקוצק אמר שהוא אוהב את פרעה בגלל העקשנות שלו. אולם, עקשנות פרעונית מעין זו חתרה ביסודות החברה הישראלית ויצרה שיח חירשים מתלהם. העיקשות וצורת הוויכוח שהשתגרה, מעמידות בסכנה את היכולת להמשיך את קיומה של מדינת ישראל. השאלות העומדות בפני החברה בישראל הן גדולות ואין לזלזל בהן, המחלוקות אינן על זוטות. השאלה היא: האם ניתן למצוא דבר שעליו נוכל להסכים? האם יש בסיס משותף שאפשר לחזק, גם בלי להכריח קבוצה מסוימת לשנות את דעתה מן הקצה אל הקצה?
בתורות ניהול מקובל להניח שכאשר קיים קונפליקט בלתי פתיר, יש להתמקד בעיקר ולא במה ששנוי במחלוקת. אולם, בקונפליקט של החברה הישראלית כל דבר הוא עיקר. לכן, ההצעה שלנו היא שלא להתמקד בעיקר אלא במה שאפשר. את נושאי המחלוקת יש לשים בסוגריים עד ליום שבו יהיה אפשר לגעת בהם. עלינו להכין תשתית של תרבות מחלוקת שמתנהלת באופן מכבד ומתוך אמון, זאת כדי שנוכל לטפל בנושאים אלו בעתיד.
ההצעה שלנו היא שלא להתמקד בעיקר אלא במה שאפשר, את נושאי המחלוקת יש לשים בסוגריים
במה, אם כן, ניתן לטפל? לאילו יעדים נוכל לחתור יחדיו, גם מימין וגם משמאל? גם דתיים, חרדים ואנשים שאינם מאמינים כלל? במה יכולים להסכים כל הצדדים? ננסה להציע כאן רשימה מצומצמת של הנחות עבודה. אם נתמקד רק בכך, נוכל לנוע עוד דור אחד מבלי להתפורר.
יעד 1: המשך קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל – מדובר באתגר רב-מערכתי, שלאחר תקופת קורונה ומלחמה הוא מחייב גיוס כוחות עצום. עד כמה שיעד זה הוא לכאורה מובן מאליו, כך חשוב שייאמר שוב ושוב. לאחרונה, ראינו שיעד זה הועמד במבחן.
יעד 2: ביטחון מלא בכל הגבולות והגזרות – אתגר שרק היום אנו מבינים עד כמה יש לאגד את כל הכוחות אליו.
יעד 3: שמירה על המדינה דמוקרטית – נושא שעד כמה שהמחלוקות בו רבות, העיקרון שבו ניתן לבחור ולהיבחר באופן חופשי ולהתבטא באופן חופשי, הוא עיקרון קריטי ואתגר מוסכם אך מסובך.
יעד 4: שמירה על המדינה כמדינה יהודית, או לפחות לאפשר לעם היהודי להתקיים בה ולשמור את אורחות חייו בבטחה – עד כמה ששאלת מהות היהדות נתונה במחלוקת, עדיין כדאי לברר כיצד ניתן לשמור על מאפיין זה. וכיצד ניתן לאפשר חיבור לזהות היהודית שלנו במגוון דרכים, וכמובן לכבד בני דתות אחרות ולאפשר לכל אדם לקיים את אורחות חייו מבלי להפלות אף אחד / אחת.
יעד 5: מנהיגות אחראית וישרה – גם כאן קיימות מחלוקות, אבל אם עקרונות היושר יהיו במוקד, נוכל להתקדם מתוך חיבורים לרעיונות מנוגדים. כדי להגיע ליעד הזה, הציבור צריך לתבוע זאת מהמנהיגים ולתגמל מנהיגים שנוהגים ביושר ובאחריות.
יעד 6: כלכלה יציבה ומתקדמת – יעד שמחייב גיוס מערכות אזרחיות רבות וכלל המגזרים.
יעד 7: להגיע לפשרות ולהסכמות בנקודות המחלוקת שבינינו, ללא הכנעה והשפלה של ציבור כזה או אחר – השנה האחרונה לימדה אותנו כמה כאבים יש בכל ציבור ומגזר, ולאיזו תהום אנו מידרדרים כאשר אנחנו מתעלמים מהכאבים הללו ומשפילים זה את זה. יש לעם ישראל תרבות למדנית של מחלוקות שניתן לנהל ולהישאר יחד. עלינו לתרגם זאת לעולם המעשה והפוליטיקה.
כל אלו הם יעדים שכביכול מובנים מאליהם ואין בהם חידוש, אך דווקא ההבנה שהם יכולים להיות מוגדרים כבסיס משותף, נותנת לנו מצע לעבודה משותפת.
כולנו מייחלים לאיזו גאולה שלמה ומושלמת, שתפתור לנו את כל הצרות והמחלוקות. אך הדרך לשם רצופה בעמל רב בכל הנוגע לאחדות ולשלום בינינו. אחדות זו אינה רק סיסמה, היא דורשת מאמץ, פעולות, שיח והרבה הבלגה.
אנו מציעים לשמור את שיח ההכרעה וההכנעה לשדה הקרב מול האויבים מבחוץ, ולאמץ את שיח ההבנה, הפשרה וחיפוש המשותף בתוך עמנו פנימה. שיח של מרחבי הסכמה כפי שהצענו, שיח שכאמור אינו עוסק בקונפליקט ואפילו אינו עוסק בעיקר – זהו שיח העוסק במה שאפשר.
לשם כך נידרש לצניעות ולאיפוק, אך גם להרבה תקווה.
