המכתב המרגש של מירון גרש הי"ד

המלחמה ממשיכה, ומפלי ההשראה וסיפורי המופת שוצפים וקוצפים ומשאירים אותנו נבוכים נוכח הגדלות הבלתי נתפסת הזו של הדור. אותו דור שכבר הספדנו אותו ולגלגנו על יכולות ההישרדות שלו, כי תכל'ס, מה כבר אפשר לצפות מדור שלא מפסיק להסניף את המסכים והסמארטפון מחובר לו לווריד כמו אינפוזיה?

ואז הגיע המכתב של מירון גרש הי"ד, שנתקלתי בו בעמוד הפייסבוק של סיון רהב מאיר. מכתב שמירון שלח בכיתה י' למנהל שלו, הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל. מירון היה בן יחיד להוריו, והוא נפל בקרב בצפון רצועת עזה. רק עשו טובה, תקראו אותו לאט. כך תספגו את הערכים של הבן אדם הכל כך מיוחד הזה.

ערב טוב הרב! זה מירון מ-י'4.

רציתי להגיד לך כמה דברים…

הראשון – שבוע הבא ביום חמישי יש לנו (כיתות י') מבחן בלשון – מאמר טיעון שהנושא בו הוא: "הצבת מצלמות בין כותלי בית הספר". אני כבר הכנתי רעיונות וגיבשתי דעה חזקה ומוצקה בנושא ותוך כדי שחשבתי נזכרתי (וגם המורה ויטל הזכירה) את המקרה של תאיר ראדה שנרצחה בבית ספרה.

המקרה שלה ישמש במאמר שלי גם נימוק אבל זה לא העניין – שאלתי את המורה אם כדאי אולי לדבר עם הרב פרוכטר שהמאמרים המצטיינים ו/ או הטובים מהשכבה יישלחו או יוקראו למשפחתה של תאיר. בכל זאת לדעת ולזכור שאכפת לנו.. אמנם המשפחה היא איננה מהציבור הדתי אבל למי זה משנה?! וחוץ מזה שאני בטוח שיש ילדים שיכולים להגיע לרמות כתיבה ויצירתיות מעולות (אני מרגיש צורך עז להודות שאני ביניהם – כבר כתבתי בערב י' בטבת ועכשיו בהערכה חלופית בהיסטוריה אני מכין תוצר יצירתי עשיר במיוחד…)

בקיצור – אשמח אם תשקול את ההצעה..

ולדבר השני – אחרי השיחה שלך באחד הבקרים השבוע על רזיאל שבח הי"ד נתפסתי לדבר חזק מאוד שאמרת – הוא התנדב במד"א והוא היה הולך עם הסוודר לא בשביל גאווה – אלא בשביל שאם אדם יזדקק לעזרה הוא ישר ירוץ אליו. זה דבר שריגש אותי מאוד במיוחד לאור העובדה שיש לי חברים שמתנדבים במד"א ואני די בטוח שגם הם עושים את אותו הדבר. אבל גם לאור העובדה שאני מתנדב במכבי אש (תחנת פתח תקווה).

עוד חודשיים-שלושה אתחיל את המשמרות אבל כרגע אני בשלב הקורס בו אני משקיע מאמצים רבים, החל מקריאת החומר והחזרה עליו כל יום בוקר וערב עד לאימונים שמתקיימים בתחנה, בנוסף לכמות העצומה של הפעילות הגופנית שאני עושה. חוץ מזה שבראיון שלי למכבי אש אמרתי להם ואני מצטט: "לא חשוב לי הטייטל – אני צופה אש, אני מתנדב במכבי אש ובכיבוי והצלה. לא! אני רוצה לתרום מעצמי לכם ולאחרים, ואם צריך ואם אוכל אשאר פה שעות נוספות".

אז החלטתי לקחת על עצמי 2 דברים כתוצאה מכך: א. לבקש מההורים תרומה למשפחתו. ב. להקדיש את שירותי כצופה אש לעילוי נשמתו של רזיאל (ואתה עוד תשמע עליי שם במכבי אש).

ודבר שלישי ואחרון – המחצית (ואתה יכול להיות בטוח שזה יימשך גם לשאר השנה בעז"ה) השקעתי בלימודים ובשאר הדברים הרבים שאני עושה מחוצה לבית הספר מאמצים כבירים – וכבירים זה לא מילה. באמת. בכל דבר. כמובן שיש לי לאן לעלות ולכוון למעלה תמיד! בלימודים יש אולי 2 מקצועות שאני רוצה להשתפר…

ואני חייב להגיד שהרבה מהאנרגיה שהיתה לי בשביל זה, חוץ מהכוח המנטלי שיש לי בגלל הספורט ושאר הדברים, זה בזכותך. במיוחד השיחות שלך וההרצאות המדהימות שאתה נותן לנו וההרצאות והאנשים שאתה משקיע זמן כדי שיבואו לדבר אצלנו. מפה אתן לך לחשוב לבד לאיזה כיוון אתה מכוון את זה.

לילה טוב.

תודה רבה על הקריאה וסליחה אם חפרתי.

מירון.

***

הורים יקרים,

אם יש לכם ילדים בכיתה ו' ומעלה, תקריאו את המכתב המרגש הזה בשולחן השבת ותנו לילדים שלכם להתעלות מאישיותו של מירון משה גרש הי"ד, ויהיו התובנות שיעלו מהשיחה איתם לעילוי נשמתו.