יעקב ספוקויני"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ז, ג).
אמירה זו נאמרה למשה מפי הגבורה עוד קודם שהחלו מכות מצרים. לאחר תחילת המכות מופיעים עוד פעלים המעידים על הכבדת לב פרעה, כמו – "וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם" (ח, כח). אמירה זו והביצוע שלה סותרים לכאורה את חופש הבחירה של פרעה ואת יכולתו לחזור בתשובה. בהלכות תשובה מסביר הרמב"ם שאומנם הפוטנציאל לשוב בתשובה קיים, אך ברור שרשע כזה לא יקבל שום סיוע לחזרה זו. כדברי ריש לקיש (שבת קד): "… בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר, מסייעין אותו". ה' לא הכריח את פרעה לבחור ברע. פרעה עצמו בחר בו, ומכיוון שהתמיד בו, נעשתה דרך זו יפה בעיניו (נחמה ליבוביץ).
במהלך ההיסטוריה חזרה תופעה זו של שליט דורסני שהלך בכל הכוח והטיח ראשו בכותל עד שנשבר ראשו. יכול היה שליט, כמו נפוליאון, להסתפק בנקודת זמן מסוימת במה שיש לו ולהישאר חזק. במקום זאת, בחר להמשיך ולכבוש עד שכולם חברו נגדו והוא הובס. כך קרה גם להיטלר ימ"ש, שלא הסתפק בכיבוש אירופה המערבית והתנפל על בריה"מ, בעלת בריתו. בכך הביא על עצמו את סופו, שכן ארה"ב ובריטניה חברו לבריה"מ שבמזרח ויחד הביסו אותו.
כך קרה גם לבריטניה מול היישוב היהודי לאחר מלחמת העולם השנייה. למרות הניצחון הגדול על הנאצים, הפסידו צ'רצ'יל והשמרנים את השלטון בבריטניה, חודשיים בלבד לאחר מכן. הלייבור בראשות אטלי ובווין הקימו ממשלה. במערכת הבחירות הבטיחו אנשי הלייבור כי יפסיקו את מדיניות 'הספר הלבן' של ממשלת בריטניה ויאפשרו עלייה יהודית חופשית לארץ ישראל. ברם, עם עלייתם לשלטון, התכחשו שר החוץ בווין ורה"מ אטלי להבטחותיהם והקשו את ליבם כלפי המפעל הציוני. בווין היתמם ואמר: אם היהודים אינם יכולים לחזור ולהתיישב בבתיהם באירופה, לשם מה נלחמנו שש שנים? על היהודים להשתקם באירופה.
הבריטים בחרו אפוא בהקשחת הקו כלפי המפעל הציוני. מרגע שבחרו בקו הזה, שוב לא היה נאה להם לסגת
אבל, ככל שהקשו את ליבם, כך גבר הלחץ היהודי לעלות. יהודי ארה"ב לחצו על נשיא ארה"ב, הארי טרומן, להתערב. טרומן נענה ושלח את פרופ' ארל האריסון לדווח לו על מצב העקורים. האריסון המליץ על העלאת 100,000 עקורים לארץ ישראל מיידית. טרומן אימץ את ההמלצה ושלח את בקשתו לממשלת בריטניה. גם בבית הנבחרים הבריטי נשמעה קריאה דומה. לאחר לחץ של 4 חודשים, נשא בווין נאום בפרלמנט ואמר כי לבריטניה מחויבות כפולה: ליהודים ולערבים. הוא הציע להקים ועדה אנגלו-אמריקאית בת 12 חברים, שתחקור את היתכנות הקליטה בארץ. כמו כן, ביקש מהוועדה להמליץ על פתרון שאלת ארץ ישראל והתחייב לקבל את המלצותיה. הוועדה ביקרה במחנות הפליטים באירופה, וכן נפגשה עם נציגי היהודים והערבים בארץ ישראל ובארצות ערב.
במאי 1946 פרסמה הוועדה את מסקנותיה, וביניהן אימוץ המלצת ועדת האריסון להתיר עלייתם של 100 אלף מהעקורים לארץ ולבטל את ההגבלות על עלייה והתיישבות יהודית בארץ ישראל. בווין הופתע מההחלטות וחזר בו מהבטחתו לקיימן. נוצר קרע בין ממשלת בריטניה ובין הנשיא טרומן.
הקשחת ליבו של בווין הייתה הגורם העיקרי להקמת 'תנועת המרי העברי' – איחוד כוחות של ההגנה אצ"ל ולח"י. תנועת המרי פגעה קשות בשלטון הבריטי בארץ. בעקבות מאבק המחתרות והלחץ הפוליטי נאלצו הבריטים לפנות לאו"ם כדי שידון בהמשך המנדט. האו"ם החליט על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
הבריטים בחרו אפוא בהקשחת הקו כלפי המפעל הציוני. מרגע שבחרו בקו הזה, שוב לא היה נאה להם לסגת. לו היו מסכימים, ייתכן שהלחץ להקמת מדינה יהודית היה נרגע. הם בחרו בקו הקשוח, וכדברי ריש לקיש "בא ליטמא פותחין לו", הם בחרו ברע ושלטונם בארץ ישראל, בע"ה, התרסק.
