תמונת עתיד

"האדם אינו מסוגל להתקיים בפועל, ללא נקודת אחיזה בעתיד" (ויקטור פראנקל, "הרופא והנפש").

בטור הקודם התמקדתי בניצול משאבי הזמן בהווה. אולם, מיצוי ההווה תלוי ברמה רבה בהימצאותה של "תמונת עתיד". "תמונת עתיד" פירושה חיזיון בעל היתכנות מציאותית, שיתקיים בנקודת זמן עתידית (ללא ציון מועד נקודתי, ספציפי).

בספרו "האדם מחפש משמעות", מתאר ויקטור פראנקל שיחות שקיימו האסירים זה עם זה על רגעי השיבה הביתה והחיים שאליהם השתוקקו. שיחות אלה הטעינו אותם בכוח פנימי, שסייע להם להחזיק מעמד בתנאי סבל קיצוניים. "אסיר שאבדה אמונתו בעתיד, בעתידו, גורלו נחתם. עם איבוד אמונתו בעתיד, אובדת גם אחיזתו הרוחנית, הוא מידרדר וסופו ניוון הגוף והנפש" (עמ' 125). תמונת עתיד, שבה החזיק פראנקל עצמו, הייתה הרצאה על הפסיכולוגיה של מחנה הריכוז, אותה הוא נושא באולם הרצאות חמים מול קהל קשוב היושב על כורסאות…

תמונות העתיד שלנו, בימי המלחמה הקשים, כוללות שחרור חטופים משביים, שיבת החיילים לבתיהם, כלכלה מאוששת, שיפור בתחושת הביטחון במדינה, שיקום יישובים, חזרת מפונים לקיבוציהם ולעריהם וכדו'. תמונות אלו אינן רק מבטאות משאלת לב, אלא משמשות סיבה לפעולות שננקטו בעבר כמו היציאה למלחמה, ולפעולות המתקיימות בהווה כגון המשך לחימה תוך סיכון מתמשך של חיי הלוחמים.

תמונת העתיד אינה בהכרח סטטית, ונכון שתהווה קריאה לפעולה. בידינו לזרז ולאפשר את מימושה על ידי ביטויה הפומבי והנכחתה באופן מילולי במרחב הציבורי, בשילוב פעולות מעשיות שיאפשרו לה להתגלות, כבר עכשיו וגם "ברגע האמת".

ניקח לדוגמה סצנה אפשרית של איחוד משפחתי עם בן/בן זוג/נכד שחזר מהמלחמה. אם נחשוב עליה לפרטים ונדבר עליה כבר היום, נוכל לשאת את החרדה המלווה אותנו תדיר ולתפקד לאורה באופן סביר לאורך היום, תוך אופטימיות זהירה; בנוסף, כצעדי היערכות לקראת המפגש המיוחל, נקפיד מדי יום על טיפוח אישי, פיזי ורגשי, שמירה על ניקיון הבית, הצטיידות במזון מגוון; נדרבן עצמנו לסיים מטלות בעבודה, שלא תעכבנה את האיחוד המיוחל, ועוד. באשר לתפקוד המדינה, הירתמות בהווה להקלה על המפונים, לקיחת חלק פעיל במשימות חינוך וביטחון והשקעה בעסקים תוצרת הארץ, מהווים צעדים מעשיים, מקדמי מימוש החזון.