אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)השבוע פגשתי באחד מחבריי ששיתף אותי ואמר לי שהוא מרגיש שהוא נהיה הרבה יותר בוגר מצד כיבוד ההורים שלו מאז 7 באוקטובר.
כששאלתי אותו למה הוא בדיוק מתכוון, הוא ענה לי: "אשתי ואני החלטנו שלא ייתכן שנשאיר את אבא שלי, שהתאלמן לפני חמש שנים מאמא שלי, לבד במלחמה הזו, והזמנו אותו לגור בבית שלנו".
"איזה יופי" אמרתי: "מאוד אצילי מצידך". "בעיקר מצד אשתי…", ענה. "היא האלופה האמיתית. אלא שהבית שלנו הוא ממש לא גדול. אנחנו בקושי מאחסנים בו את חמשת ילדינו. בכל אופן, החלטנו ששאר הילדים יוותרו על החדר שלהם באופן זמני לטובת סבא שלהם".
"הקטן ויתר ללא שום טרוינה, והגדול…", הוא הפסיק רגע, לקח אוויר ונשם נשימה גדולה: "הגדול אמר לנו בטון נחרץ שגם אם יתהפך העולם הוא לא מתכוון להתפנות מהחדר שלו. כיבוד הורים, מה כיבוד הורים… אותו זה לא מעניין".
"אז מה עשית?" שאלתי.
"סיפרתי לו את הסיפור הבא כדי שיבין את חשיבות המצווה הזו בעבורי: מסופר על אדם שאביו המבוגר התגורר בביתו. עם השנים הנטל נהיה כבד יותר ויותר מפני שהאבא כבר לא שלט תמיד בצרכיו ולא היה מודע כל כך למעשיו, עד שבשלב מסוים נמאס לאשתו של הבן והיא דרשה ממנו שאביו יעזוב את הבית.
נבוך פנה הילד לאביו ואמר לו: 'תשמע אבא, התגוררת כאן תקופה ארוכה ואתה חשוב לי, אבל אשתי אמרה לי שמדובר בשלום בית, אז במחילה ממך, אתה צריך למצוא לך מקום אחר'.
האבא הסתכל על הבן במבט נדהם ואמר לו: 'חורף בחוץ, לאן אלך? אתה הבן שלי! בשר מבשרי…'.
הבן ניסה לשכנע את אשתו, אבל שום דבר לא עזר, והוא הסביר לאביו שמדובר כאן בשלום בית.
יום אחד שרר קור אימים בחוץ. סופה משתוללת. רעמים מרעידים את הבית – ודפיקה בדלת.
הבן פותח את הדלת ורואה את אבא שלו.
"הבן הגדול אמר לנו בטון נחרץ שגם אם יתהפך העולם, הוא לא מתכוון להתפנות מהחדר שלו למען סבא"
'אל תדאג, בני', אומר לו אביו. 'לא באתי לסכן לך את שלום הבית. אני מוכן למות מקור למענך. רק אשמח למעיל מפני הרוח, אם יש לך'.
קרא הבן הנבוך לבנו הקטן ואמר לו שירוץ למחסן ויחפש שם מעיל ישן לסבא. עברו דקות, והבן לא חוזר. הלך האבא למחסן לראות מה קורה עם הבן שלו, והוא רואה אותו עמל לחצות מעיל לשניים.
'מדוע אתה גוזר את המעיל?', שאל הבן את בנו.
'חצי אני גוזר כדי לתת לסבא, וחצי אני גוזר ושומר שיהיה לך לכשתזקין, וגם אני אשאיר אותך בחוץ בחורף ובגשם!', ענה הבן הקטן.
הזדעזע האב מאוד, הבין את השלכות מעכשיו, ומייד החזיר את אביו לביתו וכיבד אותו בכבוד גדול בהיותו זוכר שמעשה אבות סימן לבנים".
חבר שלי לקח נשימה ואמר לבנו: "אתה חושב שאתה מלך העולם, אבל תאמין לי שגם סבא היה בגיל שלך וגם אני הייתי בגיל שלך. בסופו של דבר, כולנו נהיה זקנים. וכמו שאתה רוצה שיתנהגו אליך, ככה כדאי לך להתנהג כלפי ההורים שלך".
הבן של חבר שלי הבין את המסר ולא היה צריך הסברים נוספים. מאותו יום, כבר יותר מ-100 ימים, הסבא גר בחדר של הנכד, שמצטופף עם האחים שלו, וביחד הם מקריבים את הנוחיות שלהם בשביל מצוות כיבוד ההורים, שכל כך חשובה לחבר שלי. חברי ואשתו מדגימים שאפשר להיות גיבור ולקיים את מצוות כיבוד הורים בהידור רב גם בעת המלחמה.
כבדו את ההורים שלכם. מכל הסיבות שבעולם, וגם מהסיבה שהילדים פשוט מסתכלים ולומדים.
