הרב בני פרל (ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן בתל אביב, וראש המסלול לתואר ראשון באמנות לגברים במכללת אמונה)המדינות מאפשרות שימוש ברכב, למרות שבכל שנה הדבר עולה במחיר של מאות ואלפי הרוגים. הרבה יותר מאשר במלחמות.
האמירה שחיי אדם הם ערך עליון אינה עומדת יפה במבחן, שכן שיקול הנוחות בשימוש ברכב גובר. אם תשאלו הורים שאיבדו את ילדם בתאונה, אולי יאמרו לכם שאכן עדיף היה לאסור את השימוש ברכבים, אך המדינות לא שואלות אותם שאלות ממין זה, משום ששיקול דעתם אינו יכול לענות על צורכי הכלל.
האומנם השימוש ברכב מצדיק הקרבת מאות קרבנות אדם מדי שנה? התשובה לשאלה זו קשורה להבנת הצורך של בני האדם להתאגד לכלל חברה. בדרך כלל, צורך זה נובע מטיוב היכולת לשרוד ולהתפתח. הנחת היסוד היא שהפרט בקהילה עשוי לשלם מחיר בשל היותו חלק ממנה, אך מבחינה סטטיסטית, המחיר שישלם כאשר יחיה לבדו יהיה רב יותר. הקהילה תזדהה עם צערם של מי שאיבדו את יקיריהם, היא תנסה לנחם אותם ולפעמים גם לפצות, אך היא לא תוותר על השימוש בתחבורה ממונעת.
כאשר מדובר במלחמה, השאלה יותר פשוטה ויותר כואבת. ללא מסירות הנפש של החיילים, ולמרבה הבעתה גם ללא קורבנם של אזרחים חטופים או נפגעי עורף אחרים, סביר להניח שהכלל לא היה יכול להתקיים. אומנם מבחינתם של קרובי החטופים, ודאי שיש להפסיק את המלחמה ולהסכים לכל תנאי שיציב האויב – כך היה סובר כל אחד מאיתנו אם יקיריו היו בשבי – אך נקודת המבט הזו עשויה להביא אסונות רבים יותר ומחיר שהקהילה לא תהיה מוכנה לשלם. שאלת השימוש ברכב חוזרת לכאן באופן מצמית לב.
יחסי הכלל והפרט הם מן הנושאים המעניינים בתחום האתיקה, ולכן יש לתת תשומת לב מיוחדת לאופן היווצרות העם הישראלי. בניגוד לכלל הדתות, קבלת המצוות הישראלית מתרחשת במעמד העם כולו ולא מול יחידי סגולה.
לתיאור זה של קבלת תורה יש שני היבטים:
מעמד הר סיני הוא אחד ממעמדות כריתת הברית שעובר עם ישראל. במעמד זה הם מקבלים על עצמם את התוכן המהותי שילווה אותנו לתמיד. זהו מעמד שבו נוכחים כולם, לא רק הנביא והשליח, כמו אצל דתות אחרות. זהו מצב ייחודי, כפי שכבר הדגיש זאת רבי יהודה הלוי.
אחת ההשלכות היא שעם ישראל הוא עם של תיקון כקולקטיב ולא תיקון הפרט. אומנם תיקונו של האדם הפרטי כרוך בהיותו חלק מהכלל, אך אנו לא עם של יחידים למען היחידים, אלא קולקטיב שיש לו רוח משלו, "נפש האומה", כפי שמכנה זאת הראי"ה. בעולם שלנו, שבו האינדיבידואל הוא המכונן את התודעה, קשה מאוד לחנך לגישה זו.
היבט שני הוא האופי שחז"ל מעניקים למעמד הר סיני. מצד אחד, הם מציינים את ההסכמה, את אמירת "נעשה ונשמע"; מאידך גיסא – את הכפייה, את כפיית ההר ואת האיום שאם לא יקבלו את התורה, "שם תהא קבורתכם". חז"ל מביעים כאן רעיון שנמצא בבסיס של כל קהילה: בחירה וכפייה – בכל קבלה של ציבור את עצמו כחברה, קיימת כפייה, קיים מרכיב שסותר את רווחתו וטובתו של היחיד.
בימים אלו נמצאת ישראל בפני החלטות קורעות לב. כחברה, אנו אמורים להבין את הדילמות יותר ממה שאנו אמורים להבין את ההחלטות. כי הבנת הדילמה אומנם לא תגרום לוויכוח להיעלם, אך לפחות תייצר אמון כלשהו בין הצדדים, ומתוך כך תמתן את האווירה הקשה שבה הוויכוחים מאופיינים.
