הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')בחופות של זמננו יש לא מעט זוגות שרוצים שלל אפקטים שילוו את הטקס, כגון לפידי אש בדרך לחופה, פתיתונים (קונפטי) שאופפים את הזוג, מערכת הגברה בעוצמה אדירה עם הד שמהדהד כל מילה, זיקוקים רועשים בתום הטקס ועוד. ואני תוהה ומשתאה מה היה חסר לזוג כזה? האם כריתת ברית הנישואין ביניהם, והקמת התא המשפחתי אינן סיבה למסיבה גדולה וחשובה דיה, שיש צורך להוסיף לה אפקטים, שלעתים גונבים את ההצגה?
כשאנו מגיעים למתן תורה, אחרי כל ההבדלות בין קודש של אמת לקידושין מהולים בפייק, אני שואל את אותה שאלה: מעמד הר סיני נמשל לחתונה בין עם ישראל לבורא עולם, כדברי המשנה: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה" (תענית ד, ח). הייתה זו החתונה החשובה בתולדות האנושות, והיא לוותה במראות ובקולות רבי עוצמה ורושם, שמן הסתם עין לא ראתה ואוזן לא שמעה מעולם דוגמתם: "וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד… וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו ה' בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן". מדוע אירוע כה חשוב מצד עצמו היה צריך ליווי של קולות וברקים, ערפל ועננים? מדוע אירוע כה רוחני זקוק לענן ואש ותימרות עשן? הרי בחתונה המופלאה בהיסטוריה אין, לכאורה, כל צורך באפקטים שיגבירו התלהבות והתפעלות, שמחה ותדהמה?
התשובה היא שבורא עולם כמובן לא זקוק למראות ולקולות שמסביב, אלא הקהל האנושי, יצירי חומר וגוף, המתרשמים מעניינים מוחשיים, וחווים אירועים משמעותיים בדרכים שמדברות אל החושים. ככל שמעורבים יותר חושים בחוויה האנושית, וככל שעוצמתם יותר גדולה, כך מוטבע רישומם עמוק וחזק יותר. כאשר ה' אמר לאדם הראשון בדיבור פשוט, בלי כל הילה והמולה: "לֹ֥א תֹאכַ֖ל מֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔עּ", האדם הפר מצוותו תוך זמן קצרצר. כשבא א-לוהים לתת תורה לעם שלם, הוא בחר אפוא ליצור מעמד מוחש ובלתי נשכח שהשפעתו תיחקק לדורות עולם.
אנשים המשווים לנגד עיניהם מטרות ברורות, יכולים להוציא מעצמם כוחות שלא שיערו שיש בהם
מעמד הר סיני מדגיש במיוחד את חוש הראייה, חוש שמקנה לאדם ודאות וביטחון באירוע שאירע. התורה מדגישה ראייה זו שוב ושוב: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת…וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק…אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם". אפילו הקולות נראו במעמד הר סיני, ולא רק נשמעו.
בדומה לכך גם בנס הגדול בהיסטוריה, נס קריעת ים סוף, הודגשה הראייה. תחילתו בבהלה מראיית המצרים הרודפים: "וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם", וסיומו בהודיה בראייתם טובעים: "וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה'", וכן: "אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם".
בני ישראל התרוממו, לדברי חז"ל, למעמד של ראייה יחידאית בהיסטוריה: "שראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים". בהמשך לפרשתנו נקרא בהפטרת השבת על התגלות ה' לנביא ישעיהו, ואף היא מתאפיינת בממד הראייה: "וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־ה'… כִּ֗י אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ ה' צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי".
בניגוד לכך, אומות העולם לא ראו דבר מנס ים סוף ולא ממעמד הר סיני, אלא רק שמעו שמועה: "שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן". אף יתרו, חסיד אומות העולם, מגיע בתחילת פרשתנו מכוחה של שמיעה: "וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ", אך לראיה של התגלות ה', עדיין לא זכה.
במעמד הר סיני בני ישראל התעלו ממדרגת השמיעה: "וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י", לדרגת הראייה: "וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת". שאיפתו של כל יהודי מאמין היא לקיים את הפסוק: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". להתנהל כאילו אנו רואים את ה' מולנו ומעלינו, כי בראייה מוחשית או אף דמיונית, טמונה ההנעה לעבודה אמיתית.
כשם שבעבודת ה', אדם הרואה התרחשות בבירור או צופה במטרה מוחשית בעליל, מסוגל להתכוון טוב יותר ולהתעלות על עצמו, כך בכל פעילות בתוך החברה אנשים המשווים לנגד עיניהם מטרות ברורות יכולים להוציא מעצמם כוחות שלא שיערו שיש בהם. אנו עדים לכך בפעילותם של חיילים ושל אזרחים במערכה הצבאית המתנהלת כיום. כל עוד האירועים היו מוחשיים והמטרה נראתה בחדות ובבהירות, יכול היה העם להתרכז ביעדיו, וכל פירוד ומחלוקת הרחיק מעליו. ככל שהמטרות מתערפלות, סדרי העדיפויות מיטשטשים ומתפתחת אי-בהירות בהגדרת היעדים, כך היכולת להתגבש בלב אחד כאיש אחד הולכת ונשחקת.
אם נשווה לנגדנו את ה' בחיינו, וניישב חילוקי דעות באשר לגורל, לייעוד וליעדים שמאתגרים את קיומנו, נוכל להם בקרוב בימינו.
