את הסיטואציה הבאה שמתארת התורה בפרשת "משפטים", "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף", חותמת התורה, לאחר הטלת האחריות והעונש על המכה, במילים: "וְרַפֹּא יְרַפֵּא".
בפשטות, מהמילים הללו נלמד שהמכה חייב בהוצאות הרפואיות של המוכה.
בתלמוד במסכת בבא קמא, חז"ל דרשו את המילים הללו לעניין נוסף והוא, שעל הרופאים יש חובה לרפא כל חולה שבא אליהם להתרפא, וכך לשונם: "מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות".
על האדם מוטלת חובת ההשתדלות האנושית לשמור על בריאותו ולהתרפא, ועל הרופא מוטלת החובה לרפא.
הרמב"ם, רופא גדול, דייק ואמר שזו לא רשות לרופא לרפא, אלא חובה: "לפי שהוא מצוה… חייב הרופא מן התורה לרפאות חולי ישראל".
הרמב"ן הוסיף פן לרשות שניתנה התורה לרופא לרפא, שהרי לכאורה למה בכלל הרופא צריך רשות לרפא? הרי זה מובן מאליו, לכן אמר הרמב"ן: "שלא יאמר הרופא: מה לי בצער זה, שמא אטעה ונמצאתי הורג נפשות בשוגג. לפיכך נתנה לו תורה רשות לרפאות".
עולה מהפסוקים הללו כי מדובר בעניין של פגיעה פיזית בגוף האדם, שעל זה אמרה התורה: "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא".
כאשר החיים סביבנו מוקפת בשבורי לב ובעצבות, עלינו להיות רופאים לנשמות

אולם, ישנה פגיעה מסוג אחר, והיא פגיעה בנפש האדם. פעמים רבות היא הרבה יותר עמוקה, מצערת וכואבת מאשר פגיעה פיזית. בשונה מפגיעה פיזית, שכדי לטפל בה יש אמצעים, אביזרים וכלים פיזיים שונים, פגיעה נפשית מצריכה קביים ופרוטזות מסוג אחר, לנפש.
במילים מדויקות מתאר דוד המלך בתהילים את ה' כרופא הנפש ללב השבור ולעצב: "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם".
הרבה לבבות שבורים ועצב מקיפים את כולנו בחודשים האחרונים של המלחמה. במצב הזה, כל אחד מאיתנו הופך להיות רופא לסובבים אותו. בתשומת לב, במילה טובה, בעידוד, בהקשבה, בחיבוק, בעצה טובה, בהכלה והבנה, בסובלנות, במתן תחושה של יחד ואהבת אדם אמיתית.
זו לא "רשות לרופא לרפא", אלא חובה אנושית וחברתית המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו. כאשר המציאות והחיים סביבנו מוקפת בשבורי לב ובעצבות, עלינו להיות רופאים לנשמות. כל אחד במקומו ולפי יכולתו וכוחו.
ראש חודש אדר א', שמתחילים להרבות בו בשמחה, נותן לכולנו אתגר וכיוון, לאן ולהיכן לנתב ככל האפשר את אנרגיות שיברון הלב והעצב – לשמחה, ולבחירה בחיים.