להצליח למעשה במה שהתקשה משה

"הכל ברור", אמר משה לה' כ"שהיה הקב"ה מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן", "רק עם המנורה", הוא הוסיף, "יש לי בעיה": "כיון שהראה לו הקב"ה מעשה המנורה נתקשה בה משה. מה עשה הקב"ה? הראה לו כיצד הוא עושה את המנורה ואמר לו: כך וכך עֲשֶׂה אותם, שנאמר: "וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה". המילה "זֶה" מלמדת "שהראה לו הקב"ה באצבע את המנורה". "ואעפ"כ התקשה משה לעשותה. מה עשה הקב"ה? חקקה על כף ידו של משה… ואעפ"כ נתקשה בה משה… א"ל הקב"ה: השלך את הזהב לאש והמנורה תיעשה מאליה. שנאמר: 'מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה‏ הַמְּנוֹרָה'.  תֵּעָשֶׂה – מעצמה" (תנחומא שמיני, ח ועוד).

משה התקשה בעשיית המנורה, ואנו מתקשים להבין מדוע הוא התקשה דווקא במנורה? אם הקושי של משה היה קושי טכני, מדוע הוא לא התקשה גם בבניית כלים אחרים שהיו מורכבים ומסובכים לעשייה? נראה שבעניין המנורה היו למשה  קשיים רעיוניים ועקרוניים הקשורים למשמעות ולסמליות של המנורה, ולא קשיים מעשיים בלבד.

על אחת המשמעויות הללו עמד האדמו"ר ממודז'יץ, רבי שאול ידידיה טאוב, עליו מסופר שכשביקר בארץ ישראל בתקופת השלטון הבריטי, הנציב העליון סר הרברט סמואל ביקש ממנו להביא לאחדות ושלום בין כל הפלגים החרדיים ביישוב. השיב לו האדמו"ר שהמדרש מספר כי כשאמר הקב"ה למשה: "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה‏ הַמְּנוֹרָה", משה התקשה להבין, ולמרות שה' הראה לו שוב ושוב הוא הוסיף להתקשות. כיצד ייתכן שהתלמיד הגדול ביותר, משה, לומד מהרב הגדול ביותר, ה' בעצמו, ובכל זאת הוא מתקשה כל כך בהבנה? העניין הוא שהמנורה מהווה סמלו של עם ישראל, ועליה להיעשות מקשה אחת ולסמל בכך את האחדות בין כל חלקי העם. משה התקשה, כי לא הבין איך אפשר ליצור אחדות בעם כל כך מפולג. אמר אפוא האדמו"ר ממודז'יץ לנציב: "וכי מה שהתקשה בו המנהיג הגדול מכולם, הוד מעלתו מבקש שאני אצליח לעשות?!"

האחדות שמיוצגת במנורה משקפת עקרונות-על לקיום החברה הישראלית על חלקיה השונים

במרוצת ההיסטוריה הפכה המנורה לסמל יהודי-לאומי מובהק. זכריה מתאר אותה כמסמלת את התחדשות בית המקדש, החשמונאים עשאוה סמל למלכות החשמונאית. בהמשך היא הפכה סמל לחורבן ולגלות. מנורת טיטוס שעוצבה לאחר הניצחון הרומי, הוצגה בתהלוכת ניצחון בשנת 71 לספירה, ונחקקה בקשת טיטוס בפורום ברומא, כשהיא  מייצגת את עומק ההשפלה והמשבר שפקדו את עם ישראל לאחר החורבן שנגרם בגין שנאת חינם. לאחר מרד בר כוכבא מופיעה המנורה כדימוי מרכזי שמייצג את התקווה לבית המקדש שעתיד להבנות. לאחר קום המדינה נבחרה המנורה לסמל את התחדשות הריבונות היהודית בארץ ישראל. המנורה של סמל המדינה עוצבה בהשפעת זו שבשער טיטוס, ובכך הפך סמל החורבן והגלות להיות סמל לשיבה ולקוממיות.

האחדות שמיוצגת במנורה משקפת עקרונות-על לקיום החברה הישראלית על חלקיה השונים. יש במנורה ירך וקנים, גביעים, כפתורים ופרחים, וכולם מאותה מקשה אחת הם עשויים. כל החלקים נבנו מאותו גוש זהב, וכך החומר שנמצא למעלה הוא אותו חומר בדיוק שנמצא בתחתיתה. לכל החלקים יש בסיס משותף ואיתן. הנרות עומדים באותו גובה בדיוק, אין אחד מהם רם ומתנשא על חברו. אין חלק במנורה שיכול לעמוד בפני עצמו, אלא כל החלקים תלויים זה בזה. נרות המנורה רבים, ומספרם שבע, מייצג את הריבוי שבעולם החומר והטבע. כל נר נותן את אורו בפני עצמו, ולא אמור להתבטל ולא להתבלט ביחס לחבריו. כל נר מאיר החוצה ונע כלפי מעלה, כמבקש להאיר את הסביבה, ולא להאיר את עצמו ואת מגזרו.

לאור המנורה ניתר להאיר את צורת החיים ההרמונית והאידיאלית שאנו מתקשים לבנות מאותו גוש זהב ממנו הותכו נשמות ישראל. לכאורה, יכולים אנו לומר, כמו שאמר האדמו"ר ממודז'יץ לנציב: "וכי מה שהתקשה בו משה כיצד אנו נצליח לעשות?!" אלא שלנו אין ברירה, כי כמו חלקי המנורה אנו תלויים זה בזה, ואם לא נפנים זאת נהיה זה בצד זה…

אפשר שלשם כך נוספו בסמל מדינת ישראל גם ענפי הזית המסמלים את השאיפה לשלום. להזכירנו כי לשלום עולמי אנו כמהים, וכי אנו יודעים שהוא מתחיל מבפנים.