הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')מיהו האדם היחיד בישראל שתאריך פטירתו מוזכר במפורש בתורה? מיהו האדם שחי הכי הרבה שנים בישראל מעת שהיינו לעם, ומפני מה זכה לכך? מיהי הדמות החשובה שיום פטירתה חל בשבת זו? תשובה אחת לשלוש השאלות והיא מופיעה בפרשתנו: אהרון הכהן. בפרשת 'מסעי' נאמר: "וַיַּעַל֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן אֶל־הֹ֥ר הָהָ֛ר עַל־פִּ֥י ה' וַיָּ֣מָת שָׁ֑ם… בַּחֹ֥דֶשׁ הַחֲמִישִׁ֖י בְּאֶחָ֥ד לַחֹֽדֶשׁ", כלומר: בראש חודש אב, "וְאַהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֧שׁ וְעֶשְׂרִ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה בְּמֹת֖וֹ".
מדוע מוזכר תאריך פטירתו של אהרון, ומדוע התורה חיכתה עם הזכרת היארצייט שלו לפרשת 'מסעי', במקום לציינו בפרשת 'חוקת' בה מסופר על מות אהרון? ועוד, פטירת אהרון יצרה הלכה מיוחדת בשולחן ערוך, ולפיה מותר להתענות בראש חודש אב, למרות הכלל שאסור להתענות בראשי חודשים, באשר זהו יום פטירתו של אהרון הכהן (או"ח תקפ, א). מדוע חשוב להתענות ביום פטירתו?
hoang nguyen
ועוד, בפרשה יש נושא מרכזי בו לכהן הגדול תפקיד משמעותי, והוא פרשיית ההורג בשגגה. מי שהרג אדם בשגגה היה חייב לגלות לעיר מקלט, שהייתה למעשה עיר הומניטרית עבור אנשים שלא היוו סכנה לאחרים, אלא היה מסוכן עבורם להתהלך חופשיים בחוץ, שכן גואל הדם היה עלול להורגם. בעיר זו הם קיבלו כל סיפוקם הגשמי והרוחני.
לאחר שעמד ההורג בשגגה למשפט ו"הֵשִׁ֤יבוּ אֹתוֹ֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־עִ֥יר מִקְלָט֖וֹ… וְיָ֣שַׁב בָּ֗הּ עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֔ל" (לה, כה). חז"ל והפרשנים הציעו הסברים שונים לקשר בין מות הכהן הגדול ובין יציאת ההורג בשגגה מעיר המקלט. עפ"י רש"י ואבן עזרא, דין זה משקף הטלת אחריות מוסרית מסוימת על הכהן הגדול: "לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו" (מכות יא, א). בהמשך מספרת המשנה שההורגים בשגגה היו מתפללים על הכוהנים הגדולים שימותו, וכדי למנוע מתפילה זו שתתקבל היו "אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו" (מכות ב, ו).
ייתכן שמסיבה זו הופיע הציווי על הקצאת ערי מקלט רק בפרשתנו, ולא קודם לכן. ה' רצה שאהרון ייפרד מהעולם מבלי לדעת על התלות בין שחרור ההורגים בשגגה למות הכוהנים הגדולים, ועל כך שהם עלולים להיתפס כנאשמים בתקלה שאירעה לאותם הורגים. אילו ידע אהרון שצאצאיו, המקבלים את תפקידם מכוחו, יהיו חשופים לכך שאנשים יאשימו אותם שהם לא מנעו הריגה, ואף יתפללו למותם, היה הדבר גורם לו להיפרד מהעולם מתוך עוגמת נפש וצער גדול.
נחזור ליתר השאלות בהן פתחנו. התורה ידעה שעתיד בית המקדש השני להיחרב בגין שנאת חינם, וידעה שבכל דור בעיה זו תבצבץ כפצע פתוח. לפיכך, נפטר אהרון דווקא בראש חודש אב, ומשום כך התורה ציינה את תאריך פטירתו בפרשת 'מסעי' שנקראת ביום זה או סמוך לו. בכך התורה מזכירה לנו בא' אב בכל שנה את דמותו של אהרון הכהן "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א). היא גורמת לנו לחשוב על הזכות הגדולה של מי שדרכו הייתה דרך של עשיית פשרות ולפנים משורת הדין. דרכו של האדם שחווה על בשרו ביום העבודה הראשון במשכן את הסיכונים שבעבודת הקודש כאשר שני בניו מתו, אך המשיך לעבוד במסירות נפש בעבודת הקודש המסוכנת כדי לכפר על חטאי עם ישראל. ייתכן שתכונות אלה גם זיכוהו באריכות ימיו המופלאה: 123 שנים של עשיית טוב.
בראש חודש אב ראוי להתענות על מות אהרון, כדי שנקדיש תשומת לב מיוחדת לדמותו ולמורשתו בפתח תשעת הימים שבהם יש לחזק את האהבה והאחדות בעם. בשבת ראש חודש אב, נעלה את דמותו של אהרון הכהן על ראש אבלנו ועל ראש שמחתנו כאחד, ונלמד ממנו להוסיף שלום בין הבריות, לחזק את האהבה בקרבנו, ולהעצים את העשייה של כל איש למען רעהו.
