הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)30 יום קודם החג – חג הפורים – וההתלבטות כיצד יש לציין את חג הפורים השנה הולכת ומתעצמת. שיקולי הדעת ברורים מאוד: מחד גיסא, פורים נחגג הרבה יותר מ-2,000 שנים, בימות משבר ובימות שמחה, בפרעות ופוגרומים ובימי שלווה ונחת. תהא המציאות קשה ככל שתהיה – יסודות הנצח גוברים עליה. לא זו בלבד, אלא שתוכני הפורים הם יום שבח והודיה לריבונו של עולם על היותו מסתתר מאחורי המציאות – "ואנכי הסתר אסתיר" – ואם כן, דווקא בימי הסתר פנים ראוי לחזור ולהטמיע בנו את היסודות הבסיסיים ביותר של האמונה.
ניתן להוסיף לשיקול הדעת הזה גם את הצורך של עם ישראל כולו, ובתוכו הכואבים והמצולקים, גם בהארה של שמחה, באמונה עמוקה של אפשרות "ונהפוך הוא", ובמשלוח מנות כן ופנימי איש לרעהו. בתוכנו גם יש לא מעט אביונים – בחומר וברוח, ואף הם מצפים ליום זה.
מאידך גיסא, אנו מוכים וכואבים. 134 מתוכנו נמקים במנהרות הטרור, והלב אינו מניח לשכוח אותם לרגע אחד – לא אותם, לא את משפחותיהם ולא את הסובבים אותם; בתוכנו אלפי פצועים ונפגעים; בתוכנו מתמודדי נפש רבים, הסוחבים את מוראות המלחמה על כתפיהם; בתוכנו עלולים להיות אנשים פליטים בארצם, שנאלצו לנטוש את ביתם ולא מצאו מנוח לכף רגלם; ובתוכנו שבים גילויי שנאה ופילוג, כאילו לא אירע דבר.
מתוך אמונה עמוקה ששעות משבר והתלבטות הן הזדמנות גדולה, שנכפית עלינו בעל כורחנו, אפשר שכך ראוי להתייחס לפורים השנה ולהוציא יקר מזולל. זו הזדמנות עצומה לשוב למשמעות המקורית והעמוקה של פורים, ולזקק את היום הזה יותר ויותר. ביסודו של דבר, זהו אכן יום אמונה עמוקה בריבונו של עולם, שמנהל את עולמו בדרכים שאין אנו מבינים. לעיתים, דרכים אלו הן גילויי דין; לעיתים, דרכים אלה הן גילויי חן, חסד ורחמים.
ההתלבטות כיצד יש לציין את חג הפורים השנה הולכת ומתעצמת, שיקולי הדעת ברורים מאוד
בימי אסתר המלכה הם החלו ב"ויהי", שהוא לשון צער גדול, והסתיימו ב"אורה ושמחה וששון ויקר". כותבי המגילה וחכמי התורה שבעל פה התוו את הדרך כיצד מעצימים את הימים האלה לדורות, וזאת דרך מצוות יום זה. מחד גיסא, יש בימים אלה ביטוי לאמונה עמוקה בריבונו של עולם גם בימי הסתר פנים, ואמונה זו באה לידי ביטוי גם במה שנצטווינו לעשות – קריאת המגילה וסעודת פורים, וגם במה שאין אנו עושים ביום הפורים – אמירת הלל. אנו יכולים להזדהות השנה מאוד עם אי אמירת הלל ביום הפורים, ובד בבד לא לזנוח את אמונתנו העמוקה בריבונו של עולם, גם כאשר אנו כואבים ובוכים.
מאידך גיסא, כמה אנו זקוקים היום למשלוח מנות איש לרעהו ולמתנות לאביונים. זכות גדולה תהיה לנו אם השנה נזקק את משלוח המנות, ונשלח דווקא לאלה שאינם מצפים מאיתנו למשלוח והם סבורים שאנו אויבים להם. לא זו בלבד, אלא שההתמקדות לא תהיה במשלוח עצמו, אלא במה שהוא מבטא – אמונה עמוקה כי רק כאשר מתקיים "לך כנוס את כל היהודים" אנו ראויים לגאולה ולישועה.
את ההתפעמות העצומה מהשותפות הגדולה במלחמה, מסירות הנפש האחד למען השני, והנכונות המופלאה להתגייס למען האומה ולמען היחידים – צריך להרחיב לשדה האזרחי, לרשתות החברתיות, להעצמת פעימת הלב המשותפת, וזו המשמעות היותר עמוקה של משלוח המנות השנה. יחד עם זאת, אסור לנו לשכוח את ה"אביונים" – מסוגים שונים: את מי שזקוק לסיוע כלכלי; את מי שנותר לבד וזקוק למתנת חינם של תשומת לב; את מי שמצוקתו נגרמה בגלל המלחמה, ואת מי שמצוקתו נדחתה מתשומת הלב בגלל המלחמה. פורים נקי משטויות שהתלוו לחג הזה; פורים מזוקק בתכניו; פורים מעצים, מגדיל, מתחשב, כואב, ומרחיב את תשומת הלב. זה הכיוון.
