הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')האם נכון להגיד תודה על מלחמה? לפי תפילת "על הניסים" שאנו אומרים פעמים רבות במהלך חנוכה, התשובה חיובית, שכן אנו מודים בה "על המלחמות". כיצד אפשר להודות על מלחמות, שיש בהן כל כך הרבה הרג והרס, סבל וכאב להמוני חיילים ואזרחים? ומדוע ההודיה על המלחמות מופיעה בסוף "על הניסים" ולא בתחילה, הרי הניסים והפורקן, התשועות והנחמות הגיעו רק לאחר המלחמות? נזכיר תחילה שבנוסח הספרדים לא מוזכרת הודיה על המלחמות כלל, אך זו מופיעה בכל הנוסחאות של יהדות אשכנז, איטליה ותימן, ונראה שיש שתי גישות בסיסיות כלפי מעמדה ומשמעויותיה בתפילה זו.
הגישה של היהדות החרדית ממזערת הודיה זו. היא מציינת שתפילת "על הניסים" מדגישה את ההיבט הדתי של האירועים בימים ההם ומתעלמת מההיבט המלחמתי. הדבר מדגיש שאת כל הישועה חולל ה' למכבים, ומגמד, למעשה, את פועלם ואת ערך מסירותם. הם מתוארים שם כ"חלשים", שרק בשל היותם "טהורים" ו"צדיקים", ה' עשה להם ניסים. נוסח "על הניסים" שחובר על ידי הגאונים, ממשיך את הקו של חכמי המשנה והתלמוד. רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת של משנה להלכות חנוכה, ולמעשה אף נמנע כליל מהזכרת החג. חכמי הגמרא העלו את השאלה המשונה: "מאי חנוכה?" ותשובתם מעלה על נס את נס פך השמן, ומתעלמת מניצחון החשמונאים.
המעיין בספרות התורנית של העולם החרדי על חנוכה, יגלה שהם עוסקים במגוון היבטים דתיים, רוחניים, הלכתיים ומוסריים, אך מלחמת החשמונאים כמו לא התרחשה כלל. היא מוזכרת כאשר הכותב רוצה למזער את חשיבותה ולקבוע את שוליותה בנס חנוכה. דחיקת כל היבט צבאי מחג המכבים משתלבת כמובן יפה בדחיקתו המעשית מהחיים האישיים והלאומיים הנוכחיים. כאמור, גישה זו עולה בקנה אחד עם מקורות קדומים של תקופת הגלות, אך מתעלמת כליל מחזרת האומה לארצה, חזרה למצב החשמונאי.
לעומת זאת, ביהדות הדתית לאומית משולבים בתכני חנוכה הניסים והפורקן הרוחניים שבניצחון המכבים עם השגת החירות הלאומית, הערכת גבורתם, תושייתם ועוז רוחם במלחמתם בצבא יוון, והודיה על שחרור הארץ והשגת העצמאות הלאומית. בעולם התורני של יהדות זו התקבלו כמושכל ראשוני ובסיסי דבריו של המהר"ל, שהסיבה העיקרית לקביעת החג היא הניצחון על היוונים, אבל חשיבותו של נס פך השמן בכך שהמחיש והדגיש שהניצחון הושג באמצעות נס נסתר שעשה ה' למכבים, ולא רק במלחמה כדרך הטבע. לפי גישה זו ההודיה "על המלחמות" מנכיחה את הצורך בפעילות אנושית פרו-אקטיבית ואף מיליטנטית שהיא בבחינת איתערותא דלתתא, שרק בזכותה זוכים לאיתערותא דלעילא, לניסים נסתרים שמתרחשים בשדה הקרב.
בזמננו נוספה משמעות חשובה להודיה על המלחמות: אנו מודים לה' על כך שאנו מסוגלים להילחם את מלחמותינו. מסיבה זו כנראה אנו מודים על המלחמות ולא על הניצחונות. עצם העובדה שיש לנו את הכוח ואת היכולת להילחם היא סיבה להודיה. מלחמות המכבים הנחילו לנו דוגמה ליוזמה ולעוצמה, ועל דגם ומופת זה עלינו להודות. המכבים היו אחרוני הלוחמים היהודים שיצאו למלחמה וניצחו. המרידות ברומאים שהתרחשו לאחר מכן לא הניבו תוצאות חיוביות, והאחרון שבהם, מרד בר-כוכבא זכה לניצחונות זמניים, אך הסתיים בתבוסה כואבת ובגזירות קשות.
מאז, במשך קרוב לאלפיים שנה, יהודים לא יכלו אפילו להעלות על הדעת אפשרות של מלחמה. לפיכך, במלחמותינו כיום עלינו להודות ולהלל על כך שחזרנו בזמן הזה להיות כמכבים של הימים ההם ואנו יכולים לצאת ולהילחם. אנו מצירים על כל יום נוסף שנדרש למלחמה וכמהים לסיומה. אבל בתוך כל הרע מברכים על עצם יכולת הלחימה, ומודים לה' על הניסים הנסתרים שמסייעים מאחורי הקלעים.
בנוסף, הודיה זו מזכירה לנו שיש מלחמות הכרחיות. למרות כל הרעות שבמלחמה יש מלחמות שהן גם מוסריות וצודקות, ועם כל אהבתנו ורצוננו בשלום, אין אנו פציפיסטים ונרתעים מכל מערכה צבאית. אנו יודעים היטב שרק כשיופיע נצר לבן ישי, יכתתו כל העמים את חרבותם לאתים.
אולם, אחר כל זאת קיים החשש שנקנה למלחמה מעמד חשוב מדי. ייתכן שבשל כך תפילת "על הניסים" משאירה את המלחמות לסוף הרשימה. בזמני מלחמה עלינו לזכור את השילוב הראוי בין הערכת הלחימה והלוחמים לבין ההכרה בגנותה של המלחמה. אל נהיה כמי ששוללים שימוש בכוח, ואל נהיה כמי שנמשכים אחריו כשמן לנר, ורואים בו ברירת מחדל לכל קונפליקט ביטחוני או מדיני. כשאנו מודים על נס חנוכה חשוב שלא נעלה את המלחמה על נס. המלחמה והנס שהתרחשו בחנוכה, כמו הספרא והסייפא, כרוכין זה בזה, ואין אנו שואפים לא לזה ולא לזה. שאיפתנו היא לחיים של שלום שבהם לא נידרש להילחם, ולא נזדקק לניסים.
