הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)אחת מתכונותיו הבסיסיות של מנהיג היא יכולתו לקבל החלטות. דוגמה מובהקת לכך ניקח מראש ממשלת ישראל לשעבר מנחם בגין ז"ל. בקיץ 1981, לקראת השלמת הקמתו של הכור הגרעיני העיראקי, הורה בגין לחיל האוויר לתקוף את מתקני הכור בעיראק ולהשמידם.
ראש האופוזיציה דאז שמעון פרס ז"ל התנגד בחריפות לפעולה, אך בגין התעקש לבצע את המשימה, וכך אומנם נעשה. לאחר התקיפה, שב"ה הצליחה והביאה להרס מוחלט של הכור בעיראק, בגין אמר משפט שחקוק היטב בזיכרוננו: "שום עם אינו יכול לחיות על זמן שאול".
דבריו של מנחם בגין ז"ל חשובים ומשמעותיים לימינו, בזמן שאנו נלחמים את מלחמת הקיום שלנו. כשם שהמנהיגים נדרשים לקבל הכרעות גורליות, כך הם גם צריכים לדעת לקחת אחריות על טעויות.
בפרשתנו ישנה התייחסות לנשיא שחוטא בשגגה, וכך נאמר: "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלקָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה…". הניסוח בחטאו של הנשיא שונה מהניסוח של חוטאים אחרים. בעוד בכל המקרים האחרים נאמר: "אם הכהן המשיח יחטא", "ואם כל עדת ישראל ישגו", בנשיא כתוב אחרת: "אשר נשיא יחטא". כל אדם עלול לחטוא, אבל נשיא בהכרח יחטא, ולכן הניסוח הוא "אשר נשיא יחטא" ולא "אם נשיא יחטא". כל מי שמעורב ואחראי על ענייני הציבור מועד לחטא. הסמכות והשלטון עלולים להשחית את האדם.
חז"ל דורשים את המילה "אשר" באופן אחר: "אשר נשיא יחטא – לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו". נשיא יכול לקלקל ולטעות. אבל גדולתו היא בכך, שהוא יודע להכיר בחטאו. או בלשונו של רש"י: "נותן לב" – יודע לקחת ללב את חטאיו.
מדוע המדרש משבח את הדור, הרי לכאורה הנשיא עצמו נתגלה באצילותו, בכך שידע להכיר בטעותו, ומה לזה ולעם? אלא, חז"ל לימדונו בכך שכאשר נשיא מבקש כפרה, זו לא רק זכותו של הנשיא אלא גם זכות גדולה לצאן מרעיתו.
כל מי שמעורב ואחראי על ענייני הציבור מועד לחטא, הסמכות והשלטון עלולים להשחית את האדם
נראה לי שחז"ל רצו ללמד אותנו שמנהיגים מוסריים צומחים מתוך אומה מוסרית. אם כל אחד מהאומה יהיה ביקורתי ביחס לעצמו ויידע להכיר בטעותו, גם מנהיגיו יהיו רגישים ויעשו מאמץ להתחרט ולבקש סליחה.
קשה לחנך מנהיגים, אבל כולנו צריכים להאמין שאם נשכיל לקשוט את עצמנו תחילה, יהיה בכוחנו להשפיע גם על המנהיגים. צריכה להיות לנו המודעות לכך ששינוי האווירה מתחיל דווקא מאיתנו. לדוגמה, אנחנו צריכים לדעת לבקש סליחה כאשר אנו כועסים לשווא על ילדינו או על נשותינו (וגם הן עלינו…). או לדעת להתנצל במקום העבודה ולא להעדיף את ההתעלמות או הטיוח.
ניתן להציע הסבר נוסף לזיקה שבין המנהיג לדורו: בדרך כלל מנהיג נרתע מלהודות בטעויות, או בגלל אגו גבוה ואולי לפעמים הוא נרתע מכך מחשש שהודעה בטעות תגרור דרישה לפיטוריו, ואז גם לא תהיה לו הזדמנות לתקן. אולם, דור שבו האווירה היא שמנהיג שטועה ויודע לומר חטאתי אינו נפסל ומודח אוטומטית אלא הציבור באותו הדור נותן לו הזדמנות לתקן את טעיותיו, הוא דור שלנשיאו יהיה את העוז לומר "טעיתי".
פתחנו את המאמר במעשה המנהיגותי והנועז של מנחם בגין בזמנו לתקוף את הכור בעיראק. זו הייתה החלטה משמעותית ואמיצה. לאחר מלחמת שלום הגליל, קיבל על עצמו מנחם בגין החלטה דרמטית ומשמעותית לא פחות: הוא התפטר מתפקידו כראש ממשלה, לאחר שגם להבנתו נעשו במלחמה זו טעויות קשות, שהביאו לקורבנות רבים בקרב חיילי צה"ל. אחד מהמשפטים המפורסמים שאמר אז היה: "איני יכול עוד". ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל ייזכר כאחד שידע לקבל החלטות גורליות, וגם כאחד שלקח את הטעויות שלו ללב ולקח עליהן אחריות.
