הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)מערכת הבחירות הזאת שלדעת רבים וחכמים ממני הייתה מלאה בהכפשות הדדיות, הטלת רפש אחד כלפי השני, דיסאינפורמציה ועיוותי מידע אבל בעיקר בריונות שהפוליטיקאים, מכל חלקי המפה הפוליטית, הרשו לעצמם לנקוט. חז"ל אמרו שלוחו של אדם כמותו. זה כל אחד מאתנו, ועלינו לעשות חשבון נפש.
***
האניג'רה (לחם אתיופי) עשויה מקמח הטף שהותסס והוא לחם שטוח עגול וגדול העשוי דקה מחוררת וטעמו חמצמץ. הטף הינו גידול חקלאי חשוב באתיופיה הנחשב בעל הרכב תזונתי גבוה עם מגוון ויטמינים, עשיר בברזל ואינו מכיל גלוטן. מאכל האינג'רה הוא מאכל בסיסי וקיומי אי אפשר לטעון באתיופיה למשל ש"אם אין אינג'רה תאכלו עוגות". כך או כך חלק מיוצאי אתיופיה, בעיקר בוגרי ישיבות ובשנים האחרונות גם הציבור הישראלי, הלא אתיופי, שגילה את הסוד התזונתי של זרעי הטף, שואלים מה ש לברך עליו לפני אכילתו (המוציא) ולאחריה (ברכת המזון)? האם יש בו דין לחם (חלות לשבת)? וכמובן השאלה המתבקשת- האם מותר לאכול אינ'גרה או כל מאפה העשוי מזרעי הטף בפסח?
ידוע לי שרבנים וחוקרים נוטים לטעון שזרעי הטף אינם מחמשת מיני דגן, מכאן טוענים רוב הרבנים שלחם העשוי מקמח הטף אין מברכים עליו המוציא וכן אין לו דין חמץ כלל. ישנן שאלות רבות כמו: מה טעמם של חז"ל שקבעו שדווקא זרעים אלו הם חמשת מיני דגן? חז"ל עצמם בגמרא נחלקו ביניהם מהם חמשת מיני דגן. גם בקרב החוקרים (להרחבה עיינו פרופסורים: זהר עמר, יהודה פליקס, מרדכי כסלו) חלוקות הדעות בשאלה אם הצמחים הנקראים כיום כוסמין, שיבולת שועל וכו' הם אכן הצמחים שנקראו בשם זה במשנה. האם חז"ל הכירו את הטף? אולי כן ואולי לא. לעניינו אין זה משנה כלל. בנוגע לברכת המזון לפיכך נראה שאין ספק שיש לברך עליו ברכת המזון, שכן מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר – "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (ወብላዕ ፡ ወጽገብ ፡ ወባርኮ ፡ ለእግዚአብሔር ፡), ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע. ובכלל גם על פי ההלכה הרבנית מזונות שקובעים עליהם סעודה מחייבים המוציא וברכת המזון להרבה דעות (ראו הרב יואל בן נון יואל בן-נון "ברכת המזון – חיובה מן התורה – מדוע וכיצד? פרשת 'עקב' התשס"ט). אדם שממלא כרסו בש"ס ובפוסקים ודואג גם למלא את כרסו באינג'רה או בכל מאפה העשוי מקמח הטף, שבע ואכל ואינו מברך ברכת המזון- יש עליו חובת ההוכחה למנהגו לפחות מדין תורה. נראה לפיכך, שכל מי שאוכל אינג'רה (שברוב המקרים קובעים עליו סעודה) עליו לברך ברכת המוציא וברכת המזון.
ובכל מקרה, אינג'רה היא חמץ גמור- לפחות בעיניי יוצאי אתיופיה. יהיה זה הזוי לחלוטין לטעון שאינג'רה אינה חמץ. כל מאן דהו המחליט להגדיר את האינג'רה כלא חמץ דומה הדבר כאותה החלטה של ארגון אונסק"ו: לפני שנה, שקבע שאין קשר בין העם היהודי למקומות הקדושים בירושלים. כך או כך המסגרת הראויה למפגש של יהדות אתיופיה עם היהדות הרבנית (וכל מפגש של קבוצה פוליטית-חברתית ודתית אחת מול אחרת) היא מסגרת המסוגלת להאזין באופן נאות למורכבות מפגש בין קהילה מקראית לקהילה רבנית. רוצה לומר, מסגרת נאותה למפגש היא זאת שאיננה מציבה את אחד מצדדי המפגש ביחס היררכי ושיפוטי כלפי השני. נלמד לראות בכל מסורת ובכל נורמה דתית פשר להתייצבות דתית נאותה של אדם כלפי הבורא. מובטחני שדרך זאת יש בה להוביל לכבוד, לסובלנות וריבוי דעות, השואף לאחדות ולא לאחידות.
(מצורע תשעט)
