הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בשני מקומות בתורה מצטווה משה ללוות את אהרון ברגעים מיוחדים שבחייו, והתורה מנסחת את הציווי בלשון זהה. בפעם הראשונה, כאשר משה מזמין את אהרון לתהליך של "שבעת ימי המילואים": "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים". מסביר רש"י: "קח את אהרן – קחנו בדברים ומשכהו"; בפעם הנוספת מלווה משה את אהרון ברגעי חייו האחרונים: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר". ומסביר רש"י: "בדברי ניחומים. אמור לו אשריך שתראה כתרך נתון לבנך, מה שאין אני זכאי לכך".
המשותף לשני המקרים הוא שאהרון מצוי במשבר אישי. רגע לפני מותו, משה מפרגן לו שזכה שבניו ממשיכים את דרכו, על מנת לחזקו ברגעיו האחרונים. כך גם בפרשתנו. אהרון עומד בפני משבר קשה. חטא העגל צרוב בתודעה של עם ישראל, ואהרון עדיין מרגיש רגשות אשם. משה מצטווה לשכנע את אהרון שיסלח לעצמו, כי רק כך יוכל לתפקד במהלך שבעת ימי המילואים.
תחושת האשם ממשיכה ללוות את אהרון גם בהמשך. ביום השמיני, ברגע החגיגי והמשמעותי עבור אהרון ובניו, מבקש משה מאהרון: "קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ, וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם". ומתאר הספרא (שמיני, א) את הדברים שאומר משה לאהרון באותו הרגע:
"קרב אל המזבח… כך אמר משה לאהרן אהרן: אחי על מה נבחרת להיות כהן גדול? אלא שתשרת לפני הקדוש ברוך הוא. הגיס דעתך ובוא ועבוד עבודתך, ויש אומרים היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתיירא ממנו וא"ל משה אחי לא ממה שאתה מתיירא ממנו, הגיס דעתך וקרב אליו לכך נאמר: קרב אל המזבח".
אדם בחייו עלול לחיות בתחושה של האשמה עצמית לאורך זמן. צריך להתגבר על התחושה ולהמשיך לעשות ולפעול
אהרון עומד לפני המזבח, ובאותה שעה אינו מסוגל לגשת ולהקריב. המדרש מסביר שאהרון נזכר בחטא העגל בראותו את המזבח בדמות "שור", ולא היה מסוגל להקריב את הקורבנות. משה מבין את הסיבה להססנות של אחיו, ובוחר לחזקו. וכך משה אומר לאהרון: "אמר לו משה למה אתה בוש, לכך נבחרת". משה משיב לאהרון שעצם הבושה שלו מהחטא היא הראיה לכך שראוי הוא לכהונה.
זו רגישות שנדרשת מאיש ציבור, וקל וחומר מכוהן גדול. התהליך שנדרש מאדם כדי לסלוח לעצמו הוא קשה. בשעת משבר קיימת נטייה אנושית של האשמה עצמית. כשקורים לנו משברים בחיים, ואנו מרגישים אשמה, תסכול או כעס או כל רגש אחר – נכון להכיל את הרגשות האלה גם אם הם לא נעימים לנו. מצד שני, חשוב לשחרר את הרגשות ולהתחבר לעצמנו מחדש עם הרבה אהבה וחמלה.
אהרון מצוי במשבר בעטיו של חטא העגל. הוא לוקח ללב את החטא ומצוי בהאשמה עצמית מתמדת. משה מנסה לשחרר את אהרון מכבלי האשמה ומחזק את ידיו: "לכך נבחרת". ככל הנראה, חטא העגל עמד לנגד עיניו של אהרון בכל פעם שנדרש לכפר על העם. אולם, דווקא משום כך יוכל אהרון לייצג את עם ישראל בתהליך הכפרה בצורה טובה. מצד אחד, אהרון יכול להרגיש את ייסורי החטא; מצד שני – את הצורך בכפרה ובשחרור מכבליו של החטא.
אדם בחייו עלול לחיות בתחושה של האשמה עצמית לאורך זמן. זו תחושה שעלולה לעצור את האדם מהמשך עשייה. צריך להתגבר על התחושה ולהמשיך לעשות ולפעול.
