ישנו עם מפוזר ומפורד – ברכה או קללה?

באחת הפעמים ניגש אליי בחור ישיבה יוצאי אתיופיה, שמאוד התבייש שאביו לא נוהג לצום  בפורים את צום תענית אסתר בי"ג באדר. אביו נוהג לצום כמו שצמו באתיופיה, בחודש ניסן במשך שלושה ימים. "איך אני משכנע את אבא שלי להפסיק עם המנהג הטיפשי הזה? הוא נוגד את ההלכה, את העולם שבו אני מתחנך. לא רוצה להיות שונה. אני רוצה להיות דומה לחבריי בישיבה". עד כאן שאלתו של הבחור.

בחור ישיבה יקר, עליך לדעת שמצוות כיבוד אב ואם נחשבת למצווה חשובה כל כך, עד כי היא מהווה אחד מעשרת הדיברות. אבל אם תתעמק עוד יותר, תבין שאבא שלך נוהג את המנהג הקדום, שכן המנהג בעולם היהודי הקדום היה לצום שלושה ימים בחודש ניסן. מאוחר יותר, מסיבות שונות, חז"ל ביקשו להעביר את הצום מחודש ניסן לחודש אדר, שכן בחודש ניסן אין להתענות מפני שהוקם בו המשכן ומפני חג הפסח, אבל זה לא היה קל משום שהייתה מחלוקת בין יהודי ארץ ישראל ליהודי בבל מתי לצום את שלושת הימים.

האם צמים לאחר חג הפורים, שכן אין מקדימים פורענות, וגם באותם הימים י"ג באדר, לא רק זאת שהיה צריך לצום בו אלא היה יום משתה ושמחה. זה היה יום חג לרגל ניצחונו של יהודה המכבי על צבא ניקנור במלחמתו ביוונים בשנת 161 לפנה"ס (מקבים א׳ ז, מג-מט). והיו כאלו שצמו שלושה ימים לפני פורים. לבסוף, רוב העם פסק מלהתענות שלושה ימים מפני הקושי שבדבר, והעם קיבל את יום י״ג באדר כיום זיכרון לתענית אסתר. כך שאבא שלך אינו טיפש. אתה לא צריך להתבייש ממנו, אתה צריך להתגאות בו שהצליח לשמר מנהג קדום.

בעקבות השאלה שלך, שאלתי את עצמי מה הקשר בין מה שהמן מזהה את עם ישראל כ"עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", לבין הזיהוי של עם ישראל על ידי משה רבנו והקב"ה בעצמו כ"עם קשה עורף"?

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד – זה לא כי הוא בין העמים עקב הגלות, ההפך הוא הנכון. עם ישראל מפורד ומפולג מעצם מהותם. הם סוג של מה שמכנה הרב קוק, "תמצית כל ההוויה כולו". הם מיקרו-קוסמוס של כל העמים. והם בהחלט שונים אחד מהשני כאילו היו עמים שונים, שכאילו קובצה אחת איננה קשורה לקבוצה האחרת. אפשר לראות שמצד אחד מרצים מאוניברסיטאות ישראליות חותמים על עצומה המופנית לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ובה הקריאה למנוע מישראל נשק וכסף לאלתר, כי לדבריהם ישראל מבצעת ג'נוסייד (רצח עם) ברצועת עזה; ומהצד השני, קבוצה של רבנים חרדים וביניהם הרב הראשי, המאיימים לעזוב את הארץ אם יכריחו אותם להתגייס. ובכל זאת, הם עם אחד.

המן שואף ליצור ממלכת זומבים שכורעים ומשתחווים לו במלכות פרס. הוא רוצה לבנות ממלכה מסוג של מגדל בבל. היהודים עם קשי עורף מפריעים לו לממש את חזונו. המן אומר לאחשוורוש שעם ישראל בתוכם הם שונים אחד מהשני, והם יקלקלו לנו את התוכנית לבנות מגדל בבל. מדינה שלא יהיו בה חילוקי דעות ולא יהיו בה מאבקים על תפיסות שונות ועל ערכים שונים.

ישנו עם אחד ומפוזר ומפורד, לא מפני שהוא בין העמים בגלות אלא זאת היא מהותו. אפילו בתוך ארצו הוא עם מפורד ומפוזר בדעותיו. כי הוא עם קשי עורף. זאת לא קללה, זאת ברכה. ברכה גדולה. אנו משלמים מחיר כבד מנשוא על האופי הזה, אבל המחיר האחר הוא מגדל בבל וזה מחיר כבד יותר.

לכן, בחור ישיבה יקר, עליך להבין שיש ערכים שונים ודרכים שונות לחיות, ועל כל אחד להיות נאמן למהותו האינדיווידואלית ולמצוא את הדרך שלו, גם אם היא שונה וקצת מוזרה. עליך להבין שהסיבה לחורבן בהיסטוריה היהודית לא הייתה השוני בינינו אלא אי-קבלתו של השוני. עליך לתהות: מיהו האדם? מהי תרבות? מהי נקודת המפנה ההופכת את מה שנחשב למשותף בין בני האדם למפריד ביניהם?

אנו שואפים לאחדות אבל לא לאחידות. זכור מה שאמרו חכמי הגמרא: "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה, אבל שלום ביניהם, אומר הקב"ה איני יכול לפגוע". השלום אינו אומר לוותר על מה שאתה או על מה שנוהגים הוריך. שאל את עצמך אם הרצון להיות דומה לחבריך בישיבה שווה לשלם את המחיר על ויתור על מצוות כיבוד הורים.