קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)בפרשה אנו מגיעים לאחד הנושאים המרכזיים ביום-יום של אדם שומר מצוות – מאכלות אסורים. הפרשה מתארת סימנים ברורים המאפשרים לנו להבדיל בין בהמה טמאה לטהורה ובין דגים מותרים לפסולים, בצורה המאפשרת לכל יהודי שמסתובב בעולם לבחון בעל חיים חדש ולהחליט אם מותר באכילה. לעומת זאת, כשהתורה מגיעה לכשרות העופות, במקום לתת לנו סימנים ברורים, היא מפרטת רשימה ארוכה של שמות העופות האסורים.
נניח שאני מסתובב באפריקה, ונוחת על כתפיי תוכי – האם הוא כשר? לכאורה, כל העופות שלא הופיעו בפרשה טהורים ומותרים באכילה, כמו תרנגולים, יונים וברווזים. כשאנחנו בוחנים את התוכי, האם הוא חלק מ"הנץ למינהו"? או שאולי סוג של שָּׁלָךְ? הרש"ר הירש מביא את התמיהה שעולה אצל פרשנים נוספים: "נמצא, שכל טעות בתרגומו של אחד מן השמות עלול להביא לידי מכשול. עתה, התרגום המקובל של רוב השמות הנזכרים כאן תלוי רק בהשערה בלבד".
במסכת חולין מנסים חז"ל ליצור הכרעה בעניין, בכך שמצאו מכנה משותף בין כל העופות הנזכרים בפרשה וקבעו כי העופות הכשרים הם בעלי אצבע יתרה, זפק, קורקבן נקלף ואינם דורסים. יחד עם זאת, סימנים אלו פחות מוחלטים מסימני הבהמות והדגים. על כן, מימי האמוראים מקובל להגיד כי "עוף טהור נאכל במסורת", ולכן אם אין מסורת לאכול תוכי, הוא אסור באכילה.
עלינו לקבוע כללים שכל אחד יידע לעבוד לפיהם
כאשר יש לנו ארגון מורכב ומגוון עם הרבה עובדים, משימות ותהליכים, ניתן לראות שיש ניסיון לבנות מערכת בירוקרטית שתעשה סדר ותיתן הנחיות למותר ולאסור. ככל שהארגון מורכב ומשתנה, לא ניתן לכתוב נוהל מסודר על כל דבר ויש לתת לעובדים מידה מסוימת של שיקול דעת. עם זאת, גם שיקול דעת צריך להתבסס על משהו, אחרת צוותים רבים יטעו ויתעכבו באותו המקום מבלי ליצור למידה בין המחלקות השונות. לשם כך, הארגון נדרש, לצד החוקים המוחלטים, לבצע תהליך של ניהול ידע, שם מרוכז הידע הארגוני וניתן יהיה להשתמש בו. לצורך זה, גם המציאו תפקיד כמו מנהל ידע ארגוני ופורטלים ייעודיים.
התורה מלמדת אותנו כי יש ערך לשני צידי המטבע. עלינו לקבוע כללים שכל אחד יידע לעבוד לפיהם, ולצד זה לא תמיד נוכל לסמוך על הכללים הראשוניים ועלינו לנהל את הידע, לפתח מסורת. לא מדובר רק על מסורת המסבירה לנו מה אנחנו מחשיבים כחסידה, אלא על כל תהליך לימוד התורה שעוזר לנו להכריע במחלוקות חדשות שעולות. לצורך כך, דרושים מנהלי ידע (פוסקי הלכה) שיידעו לקחת את המסורת ולהתאים אותה לאתגרי ההווה.
