"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ"

בליל הסדר אנו נוהגים לקרוא את "שפוך חמתך". קטע זה נמצא בהגדות החל מהמאה ה- 12. במתכונת המוכרת לנו הקטע כולל ליקוט של ארבעה פסוקים מספר תהילים וממגילת איכה:

"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ

כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ

שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם

תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'"

תוכן הפסוקים מבטא פנייה ישירה אל הקב"ה, לעשות נקם בגויים ולהשמיד את אלה שאינם מקבלים את עול מלכותו עליהם וגם פוגעים בעמו. מסר זה כלל לעיתים אזכור מפורש של הצוררים (נוצרים, נאצים ועוד), וכראוי לעם המגוון שלנו, היו שמצאו בו מורכבות ומתח ערכי והטעינו אותו בפרשנויות אחרות. אחרים העדיפו להציג מולו שינוי גרסה, כדוגמת: "שפוך אהבתך", מהמאה ה-16, המוקדש לחסידי אומות העולם שהצילו יהודים מפורעיהם.

להלן תמציתם של שני קטעים מעוררי מחשבה, מ"הגדת הלילה הזה":

"ומה בנוגע לתפילה 'שפוך חמתך על הגויים'? האם אפשר לבטל אותה…? המילים נוראות!… איך אפשר לחרף אפילו את השונאים במילים איומות כאלה? אינני יכול לשנוא. ולא אלמד את ילדינו לשנוא. הנני מבין את כאבם של היהודים, את הזעם והצער, שהכתיבו לפני מאות שנים את התפילה הזאת. יש גם כיום פרצוף מכוער לאנטישמיות, אבל היא איננה מגיעה לשפלות כזאת, שנהיה זקוקים, חס וחלילה, לשים תפילה זו בפי ילדינו…" (קיבוץ עין חרוד, 1936, טרם השואה).

"יש אנשים שמעדיפים שלא לקרוא את 'שפוך חמתך', שכן הם מוצאים בה יותר מדי נקמה ונקמנות… נדמה שהיא (התפילה) עומדת בסתירה לערכים האוניברסליים של חופש ושחרור… אני, לעומת זאת, אוהבת אותה… בעיני רוחי, אני רואה יהודים שמבלים את שנותיהם מפחד משכניהם הלא יהודיים, והם נטולי יכולת להגן על עצמם… לפתע, למשך פסקה אחת קצרה… הם הגיבו ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, לסבל הנורא שהם והדורות שלפניהם חוו. הם לא ביקשו מהא-ל לאפשר להם לשפוך בעצמם את זעמם על הגויים. הם השאירו את עשיית הדין לא-לוהים. לרגע בהיר ונוצץ אחד, עמד היהודי גאה. לרגע אחד הכוחות היו מאוזנים, כשהיהודי פונה ל'שופט כל הארץ' לעשות משפט"  (דבורה ליפסטאט, היסטוריונית שואה).

השנה, כעם בארצו, נקראים הדברים מתוך הקשר ייחודי, טעון ומרגש.

לתגובות: naomieini1@gmail.com