סוד קריעת ים סוף

מדוע קריעת ים סוף נחשבת לאירוע מכונן במסורת היהודית? מדוע קריעת ים סוף מסמלת את נקודת המפנה החשובה ביותר בחייו של האדם על פני האדמה עד יום מותו?

באירוע נס קריעת ים סוף בני ישראל פצחו בשירה  "אָז יָשִׁיר משֶׁה". עולה השאלה מהו הצירוף של "אז" שהוא לשון עבר, עם "ישיר" שהוא לשון עתיד? בעצם השאלה היא באיזה שלב בני ישראל שרו את השירה –  לאחר שחצו את הים או לפני שחצו את הים? כלומר האם השירה הייתה הגורם לקריעתו של הים, וזה מרומז במילה  "ישיר", או שמא השירה הייתה תוצאה של קריעת ים סוף, וזה מרומז במילה "אז"?  כהרגלנו, נסביר זאת באמצעות המסורת הדתית של יהודי אתיופיה.

עד היום זכורה לי חוויית העזיבה של הכפר שלנו לקראת המסע מאתיופיה לירושלים. מאחורינו היה הצבא האתיופי, לפנינו היה מדבר סודן. ממש באותה מציאות שהיו בה בני ישראל, לפני קריעת ים סוף: צבא מצרים מאחוריהם, והמים לפניהם. כך מתאר מדרש חז"ל את הסיטואציה ההזויה: "למה היו ישראל דומים באותה שעה? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע, והיה נחש נושף בה. אם תיכנס לפנים הרי הנחש, ואם תצא לחוץ הרי הנץ". מה התשובה למציאות הזויה זאת? "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת". שימו לב לדבר הנפלא הזה שנקרא פרדוקס של החיים. דווקא ברגע מייאש זה היה אפשר לראות את התקווה הגדולה ביותר. ממש ברגעי החושך והאפלה מבצבצת לה התקווה. לקראת היציאה מאתיופיה לירושלים, ממש כמו ביציאה של בני ישראל ממצרים בשעתו, במצב הבלתי אנושי, התחלנו לשיר ולהתפלל: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ". רק הידיעה להתחיל ללכת לקראת בית א-לוהים בירושלים הצמיחה את התקווה.

אימא שלי ז"ל, שהכירה את סוד קריעת ים סוף, החליטה לשלוח אותי לארץ ישראל מסודן לבד, עם קרובי משפחתי האהובים לארץ ישראל, דרך ים סוף. כשהייתי בן 8 בערך עזבנו את מחנה הפליטים. אנשי המוסד העמיסו אותנו במשאית, ולאחר מכן כיסו אותנו ביריעות ברזנט. כך נסענו במשך שעות ארוכות. לפתע, המשאית נעצרת ואני שומע רעש חזק ומפחיד. אנשי המוסד פותחים את יריעות הברזנט ואומרים לנו לרדת במהירות מהמשאית. בעודי מחפש את מקור הרעש מתגלה לנגד עיניי מחזה נדיר ומיוחד: אני רואה מים, ועוד מים, שמתנפצים ומתגוששים פחד אימים. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי ים. היה זה ים סוף.

אנו מוכרחים לגלות את הכוחות המסתתרים מתחת פני הים, ומתוך כך להיות מסוגלים לעמוד במשברים על ידי תקווה ואמונה

קשה לתאר את הפחד שאחז בי למראה הגלים העצומים הנעים במהירות לעברי בלי לדעת שהם עוצרים ברגע שהם מגיעים לחוף. מאחורינו שומעים יריות. הנה מתרחש נס: לפתע, מתוך החושך והערפל, מתוך הרעש וההמולה, באים ועולים מלאכים – מלאכים כבני אדם. חיילי שייטת 13. אנשי המוסד והשייטת הזילו דמעות. אף אנו בכינו עימם לנוכח המפגש.

בני ישראל על הים הוכיחו שהתקווה והביטחון, האמונה והשירה, עוד לפני חציית ים סוף, הם שהצליחו לחולל את אירוע קריעת ים סוף. כעת אנו מבינים מדוע קריעת ים סוף הוא אירוע אבן יסוד שמהווה נקודת מפנה משמעותית באמונה היהודית. לכן, נאמר לאחר קריעת ים סוף: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (יד, לא). ביציאת מצרים עצמה היו די ניסים ונפלאות, הם הולידו את האמונה, התקווה והביטחון, וכאן על הים האמונה, התקווה והביטחון הם שהולידו את הנס. זאת יצירה חדשה בעולם. האור שבקע מתוך החושך, האור שבצבץ מתוך הערפל.

הסוד של קריעת ים סוף הוא שאנו מוכרחים לגלות את הכוחות המסתתרים מתחת פני הים. ומתוך כך להיות מסוגלים לעמוד במשברים ולהביס את הייאוש על ידי תקווה ואמונה.

יהי רצון שהאמונה, השמחה והשירה, חרף המצב הקשה שאנו נמצאים בו, יביאו אותנו לחצות את ים סוף. שנזכה לראות במפלתם של אויבינו האכזרים בכל החזיתות, בהחלמתם של פצועי צה"ל, חיילינו האהובים, ובהחזרת השבויים מעזה, בריאים בגופם ובנפשם. ושנזכה להמשיך לשיר בצד השני של הים. "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת".