למה חשוב לנו שהאחר יהיה נחות?

אדם וחווה היו מן הסתם הזוג המושלם עלי אדמות. האדם הראשון לא היה צריך לקדש את אשתו, לא היו עוד נשים בעולם. היא הייתה המיוחדת. ובכל זאת, מדרש חכמים באופן לא מפתיע או אולי באופן צפוי, חושף לפנינו שהוויכוח הזוגי הראשון בין אדם לחווה, של "הזוג המושלם" היה בחדר המיטות. וכך כתוב במדרש: "כשברא הקדוש ברוך-הוא אדם הראשון יחיד, אמר לא טוב היות האדם לבדו, ברא לו אישה מן האדמה… מיד התחילו מתגרים זה בזה. אמרה היא: 'איני שוכבת למטה', והוא אומר: 'איני שוכב למטה אלא למעלה שאת ראויה למטה ואני למעלה'. אמרה לו: 'שנינו שווים לפי ששנינו מאדמה', ולא היו שומעים זה לזה". מהיכן ידעו זאת? הרי אף אחד לא היה שם.

חם, בנם של נח ונעמה אשתו (על פי חז"ל אשתו של נח הייתה נעמה, בתו של למך, שנקראה כך כי מעשיה היו נעימים) ואחיהם של שם ויפת, הפך לשחום עור. מדוע? במספר מקומות במדרש חז"ל ובפירושים השונים במסורת הרבנית מופיעה הסיבה לכך.

"ויאמר ארור כנען. חם חטא וכנען נתקלל מדוע? ת"ר: שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו, כלב ועורב וחם. כלב נקשר עורב רק, חם לקה בעורו". או גרסה אחרת: "חם וכלב שמשו בתבה, לפיכך יצא חם מפוחם, וכלב יצא מפורסם בתשמישו". לפי זה חז"ל הסיקו שיחסי אישות נאסרו בתיבה. מה הכוונה ב'לקה בעורו'? אמנם לא ברור מה צבע עורו של חם, אך ברור ממקורות מדרשיים שונים אצל חז"ל שהכוונה כאן היא שעורו השחיר. "יצא מפוחם". מה הביא את חז"ל לפרש כך? מה היה שם? היהפוך לבקן עורו? מה חז"ל רוצים ללמד אותנו פה? כהרגלנו נטייל מעט בתרבות האתיופית ונחזור להתייחס לשאלות הללו.

פעם נכחתי בוויכוח בין שתי יוצאות אתיופיה הוויכוח היה על מי יותר שחורה. אמרתי לעצמי שזה כמו שני משוגעים המתווכחים מי יותר משוגע… באתיופיה היה קיים שבט ששמו "ברייה" (ባርያ Baria כתבו עליו). שבט "הבריה" לעומת שבט ה"צ'ווה" ("בן חורין") נחשבו כבני ובנות מעמד נחות שנועדו להיות עבדים ומשרתים והיה אסור להתחתן איתם. ההבדלים בין צ'ווה לברייה מובאים במונחים של צבע עור. הברייה נחשבים כבעלי עור שחור (באמהרית: ጥቑር – טקור), לעיתים ללא קשר לצבע עורם במציאות, בעוד שהצ'ווה הם בעלי צבע עור חום-אדמדם (באמהרית: ቀይ – קיי) (הגר סלומון).

שאלתי את עצמי – איך התרבות האתיופית אפשרה תפיסה היררכית זאת? שהרי בעולמה התיאולוגי אין חשוב יותר וחשוב פחות, כולם פרטים וחלק מהיישות האלוקית בצורה שווה. יתר על כן, יהא האדם אשר יהא, גם הגוי אשר הנוגע בו נטמא על פי מנהגי הטומאה והטהרה של העדה – כולם מתייחסים לקב"ה, בצורה שווה. אז ריבונו של עולם – איפה התרחשה התאונה פה?

נראה שפה נעוץ ההסבר העמוק של המדרש של חז"ל לעיל. תהיה הסיבה אשר תהיה, חז"ל מלמדים אותנו שתפיסות היררכיות הן אינהרנטיות, דבר מובנה במציאות האנושית. עובדה היא שהוויכוח הראשון, עוד לפני כל התיאוריות, בחדר המיטות של אדם וחווה, התנהל סביב השאלה – מי ישלוט? מי הוא המין העליון ומי הוא המין התחתון? מי למעלה ומי למטה? לכן מדרש זה, יותר ממה שהוא מספר על אדם וחווה, הוא מספר עלינו. אדם וחווה הם אב טיפוס לכל האנושות כולה.

זאת גם הסיבה ככל הנראה לכך שבספרות חז"ל התגבש דימוי השחור כאחר וכנחות, דימוי הנעדר כמעט לחלוטין מן הספרות המקראית. כפי שכותב אברהם מלמד: "היה להם צורך לאבחן את האחר כשונה ולכן גם כנחות… את כל התכונות והנטיות שהפרט אינו אוהב בעצמו… הוא משליך על האחר המוגדר, על בסיס מגדרי, אתני, גזעי או/ו מעמדי". השאלה היא מה עכשיו?

"קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס" (בראשית ו,יג). רש"י מפרש: "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל". כשיצא נח מן התיבה הוא וכל אשר היו עִמו – מעשהו הראשון היה בניית מזבח לה' והעלאת עולות. "לא אֹסִף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יֵצֶר לב האדם רע מנעריו". הקב"ה מלמד אותנו לדון; במציאות יש דברים שליליים וחיוביים ועלינו לבדוק לגופו של עניין ולהימנע מהכללות שוללות וגורפות.

יהודי אתיופיה האמינו בטוב לבו של האדם וזה מה שהביא אותם, למרום התפיסות ההיררכיות, למרות הפגיעות הקשות שהם חוו עם עלייתם ארצה, ממש מבול חברתי ודתי, להמשיך להאמין באדם, לדון כל דבר לגופו, ולא להיתקע בעבר, להמשיך קדימה תוך יצירת אמון הדדי בינם ובין החברה הישראלית. יש עוד המון מה לתקן אבל אין ספק שהלב מתמלא גאווה לראות איך שבניה ובנותיה של עלייה זאת הפכו להיות חלק בלתי נפרד ממרקם החיים של החברה הישראלית. העם היהודי עבר הרבה 'מבולים' לאורך ההיסטוריה. סודו של העם היהודי בין היתר הוא ביכולת שלו לבחור בחיים, בעתיד ולהפוך חלק מפתרון הבעיה שהביאה למבול ולא להיות חלק ממנה. הבנה זאת מטילה עלינו אחריות להיות אנושיים. להבין שהמציאות מורכבת. העובדה שהגרמנים היו מפלצות אין פירושה שכל מה שגרמני הוא רע, במידה והצליחו לסרס את התופעות הללו מתוכם. העובדה שהיו מלחמות בין יהודים לערבים אין פירושה שכל מה שישראלי, בעיני הערבי, הוא רע. מתוך כך יש לשאול מה המסרים שמקבלים המשתתפים מיום "הנכבה" ומה המסרים שמקבלים המשתתפים ביום השואה. העובדה שיוצאי אתיופיה קיבלו יחס היררכי ושיפוטי למנהגיהם ולתרבותם אין פירושה שכל מה שהוא רבני או אשכנזי הוא רע. העובדה שבארצות הברית הייתה עבדות  נוראה אין פירושה שצריך להשמיד ולמחוק את תרומתם של המייסדים בניפוץ פסליהם של אבות האומה. זאת הייתה תקופת מבול נוראה כל אחד מאיתנו עלול להיות חלק מהבעיה וכל אחד מאיתנו יכול להיות חלק גדול מהפתרון. האחריות היא להבחין ביניהם. החוט הוא דק מאוד. אם אין האדם מרחם על זולתו, אין הוא יכול לצפות שהקב"ה ירחם עליו.

(נח תשפ"ב)