ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)'הבנת' אירועים לא נעימים ברמה אישית או ציבורית, באה לידי ביטוי במשפט המתרץ: "ככה רצה הגורל". אירועים משמחים יותר זוכים למשפט אחר: "הכל בהשגחת ה' יתברך". מתי אם כן זוהי השגחה, ומתי זהו גורל?
השאלה מניחה כי גורל והשגחה אינם זהים, ואפילו אינם דומים. אנחנו מייחסים גורל למקריות והשגחה לבורא עולם. הקב"ה, לפי זה, הוציא עצמו מחוקי הסטטיסטיקה והותיר את השפעתו רק כאשר הוא משגיח. תוצאת התפוח שנפל דווקא על ראשו של ניוטון, יכולה הייתה להיגרם בשל השגחת הא-ל או בשל הגורל.
קביעות אלו מסתדרות אולי עם חוקי הטבע, אבל מעוררות שאלות תיאולוגיות כבדות. נדמה כי פרשת השעירים של יום כיפור הזוכים לגורלות שונים, יכולה להאיר סוגיה זו מנקודת מבט תורנית.
השעיר שעלה בגורל לעזאזל משקיף ממרומי הצוק בגאווה אל העולם. "כמה בר מזל אני ביחס לחברי שנשחט", הוא חושב לעצמו, "דמו זורם עתה כמים, ואילו אני הובלתי לאוויר פסגות זה בכבוד ובהדר". ברם, "אילו ידע את הסיבה האמיתית מדוע הובא אל הצוק, לא היה נתפס למחשבות אלו. אשליותיו ותחושת ההצלחה המדומה, מתנפצות בסופו של דבר עלי סלע. דחיפה קלה לעבר המדרון התלול, מרסקת את איבריו. אז ידעו הכל מיהו המאושר האמיתי. תיאור זה הוא ביטוי לעניין הבחירה החופשית" (רש"ר הירש, 'במעגלי השנה').
אנחנו מייחסים גורל למקריות והשגחה לבורא עולם. הקב"ה, לפי זה, הוציא עצמו מחוקי הסטטיסטיקה והותיר את השפעתו רק כאשר הוא משגיח
דרישתה הבלתי המתפשרת של ההלכה לשוויוניות מוחלטת בין שני השעירים – "שני שעירי יום הכיפורים מצוותן שיהיו שניהן שווים במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד" (יומא ו, א), נועדה למטרה אחת: להורות ששילוח שעיר אחד לעזאזל אינו עבודה שלנו לאליל, אלא פרי החלטת הגורל הבא מה' יתברך. זו הסיבה לעובדה המתמיהה שהכהן אינו מסתפק בתוצאת ההגרלה של ה'פתק' הראשון, והוא חייב לגלות גם את תוכנו של השני, אף שתוצאתו 'מיותרת' מן ההיבט הלוגי.
הדיסוננס שבין 'אחד לה' ו'אחד לעזאזל' יוצר תחושה מדומה לכך ש'עזאזל' מסמל עולם הפוך לעולמו של ה' יתברך, עולם של שדים, רוחות ו'סטרא אחרא'. הקושי התיאולוגי הוא רק לכאורה, שהרי הגורם המצווה הוא אחד. כוחות מנוגדים אלה הם הכוחות המרכיבים את הישות הפנימית של כל אחד מאיתנו. אנו נתבעים לתת ביטוי לעבודת הא-ל בכל חלקי נפשנו ביום המקודש בשנה, אפילו בדרך שעשויה להיות נחזית כ'בעייתית' מן ההיבט התיאולוגי. הקושי התיאולוגי הכרוך במצווה זו, מהווה עצמו את הפתרון לבעיה המדומה, לו רק נחדד את נקודת המבט. התהומיות של ההבדלה מתבררת מתוך עוצמת ההכרה של הדמיון בין השעירים או בין הכוחות הללו.
המילה גורל מתעתעת, יש בה יסוד של מקריות (דעת מקרא), ברם, יש בה גם משמעות לכאורה הפוכה. "שֵם גורל נאמר על השכר הניתן לאדם, אם כפי צדקתו ואם כפי רשעתו. כמו שנאמר בדניאל 'ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין' (דניאל יב, יג), עד שלא נקרא הגורל כך אלא לפי שמהשם כל משפטו, והוא דבר מושגח לא מקרי" (ר"י אברבנאל).
כיצד אם כן ניתן לאחוז בו זמנית בשתי דעות הפוכות באשר ליסוד הגורל? האם זה עניין לפרשנות שרק אחת מהן נכונה? מפרשת השעירים ראינו כי ההבחנה הזו מקורה בתחושת הסובייקט, וזו יכולה להטעות. מנקודת מבט אלוקית, ההשגחה הוא הגורל והגורל הוא ההשגחה. אבל מקריות ואמונה אינן הולכות שלובות זו בזו בזרוע אחת, הגורל הוא למעשה השגחה.
התפוח נפל דווקא על ראשו של ניוטון בשל חוקי הטבע, אבל בד בבד גם בשל רצון הא-ל. אין סתירה, ולא יכולה להיות סתירה בין שני מישורים אלו, למאמין בשליטתו המוחלטת של הא-ל על הכל, כולל על הגורל.
להערות: hazutg@gmail.com
