הפרדה לא סטרילית

בני ישראל יוצאים ממצרים, מתחילים את מסעם במדבר, ואנו נחשפים פרשייה אחר פרשייה, לציוויים השונים שהם, ולמעשה גם אנחנו, מקבלים כחלק מהמסע לארץ כעם. אחת מהן היא פרשיית העריות: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם. כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ… אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה'".

אם נסתכל על הפתיח של הפרשייה מנקודת המבט של התהליך שבני ישראל עוברים במסע במדבר, ניתן לגלות מורכבות גדולה בהתמודדות עם איסורי העריות. הם מצווים שלא להיות כמו ארץ מצרים שממנה יצאו, ולא להיות כארץ כנען שאליה יגיעו. הם מבינים שהכנענים לא שונים כל כך מהמצרים, ושגם בארץ המובטחת אנו צפויים להיות ייחודיים ומוזרים לתרבות המקומית.

הם מצווים להקים חברה עם כללים אחרים, אך לאחר ההקדמה הזאת לא מופיעים כללים חברתיים שנוגעים בהתנהלות הציבורית. השוני שהתורה מבליטה בין מצרים וכנען לבין ישראל נוגע דווקא בחדר המיטות.

בעולם העבודה של היום יש עיסוק רב סביב האיזון בין הבית לעבודה (Work-life balance). במקומות מסוימים בעולם, בפורטוגל למשל, מנסים ליצור חיץ ברור בין שני העולמות ואפילו מחוקקים חוקים שבהם אסור למנהל לפנות לעובד לאחר שעות העבודה המוגדרות. במקומות אחרים, בישראל למשל, הכיוון דווקא הפוך והציפייה להפרדה מתחלפת בציפייה לגמישות. עובדים רבים יעדיפו לסיים לעבוד מוקדם (למשל, כדי להוציא את הילדים מהגן) גם אם המחיר הוא לחזור למיילים בשעות הערב. בשפה המקצועית זה נקרא work life blend. הפנאי, החברים, העבודה והמשפחה מתערבבים בבלנדר, שאמור להביא לתפוקה ושביעות רצון בכל התחומים יחד.

הפנאי, החברים, העבודה והמשפחה מתערבבים בבלנדר שאמור להביא לתפוקה

לרוב, הדיון בשאלות אלו מתמקד בסוגיות של ניצול זמן, זכויות עובדים ופרודוקטיביות. הפרשה באה לסמן לנו את הממד הרגשי והערכי בחשיבה על הפרדה בין החיים בבית לחיים בחוץ. אדם יכול להשתלב בארגון המעודד תככים, תחרותיות קשה ושקרים ולהחליט על ניתוק בין "אני של העבודה" ל"אני של הבית", אך הדבר ישפיע בפועל על איך הוא ינהג גם עם ילדיו ושכניו. פרשיית העריות מציבה תמרור אזהרה ומסמנת שההפרדה לעולם אינה סטרילית. הפרדה טכנית יכולה להתקיים, אך ההפרדה הערכית אינה אפשרית.

כאשר אנחנו רוצים לבנות חברה חדשה, כזו שאינה מצרים ואינה כנען, עלינו לפתוח בשיח על הערכים בתוך הבית, שישפיעו לאחר מכן גם על הערכים מחוצה לו.