יעקב ספוקויני"וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם" [מתוך קריאת התורה ליום העצמאות, במדבר י-ט]. פרשני התורה מסבירים כי מדובר במלחמה שבה האויב פולש לארצנו, והמלחמה היא מלחמת מצווה. התקיעה של הכוהנים בחצוצרות, בניגוד לתקיעה של כל שבט או מחנה לחוד, באה כדי לגייס את כל העם למלחמה כמקשה אחת. תקיעה, תפילה ואח"כ לחימה מתוך אחדות של כלל שבטי ישראל. ברוח זו יעזור ה' לעם ישראל לנצח במלחמה.
מלחמת העצמאות נזקקה לאחדות כזו. למחרת החלטת החלוקה של האו"ם [כט' בנובמבר 1947] החלו ערביי ישראל לפרוע פרעות במטרה לסכל את הקמת המדינה היהודית. 'צבא ההצלה' של הליגה הערבית הגיע בשלב מוקדם מאוד לסייע בכך. היהודים ספגו וספגו, עד שבתחילת אפריל עברו מהגנה להתקפה ונחלו הצלחות גדולות. הבריטים הודיעו כי יסיימו את שלטון המנדט בחודש מאי. היישוב נערך להכריז על עצמאות. הנהגת היישוב היהודי והסוכנות היהודית הקימו שני מוסדות זמניים – 'מועצת העם' שמנתה 37 חברים ממפלגות שונות ותפקדה כפרלמנט זמני. מתוכה נבחרו 13 חברים לכהן כ'מנהלת העם' – כממשלה זמנית. הגוף המצומצם הזה, בראשות דוד בן-גוריון, היה אמון על הכרזת העצמאות.
מאותו הרגע החלו לחצים כבדים מכל העולם והאזור למנוע עצמאות יהודית בארץ ישראל. ארצות ערב הודיעו כי יפלשו למדינה הצעירה בכוח צבאי גדול אם יעזו היהודים להכריז על עצמאות. ארה"ב נסוגה מתמיכתה בחלוקה וניסתה להחליף את המנדט הבריטי בשלטון נאמנות של האו"ם. הדיפלומטיה היהודית הצליחה לסכל החלטה כזו בעזרת בריה"מ הקומוניסטית.
הלחץ האמריקאי, בגיבוי בריטי, לא פסק לרגע. שר החוץ האמריקאי מרשל הודיע על יוזמה לשביתת נשק לשלושה חודשים, ובינתיים לא היהודים ולא הערבים יכריזו על עצמאות. משה שרת נשלח לארה"ב על מנת לסכל את הנסיגה האמריקאית מתמיכה בעצמאות יהודית. גולדה מאיר נשלחה לפגישה עם עבדאללה מלך ירדן על מנת למנוע את השתתפות הירדנים במלחמה נגדנו.
שרת ספג אכזבה מרה. שר החוץ האמריקאי מרשל לחץ עליו להסכים לדחייה של 3 חודשים ואיים כי ארה"ב לא תסכים שבדולרים שלה יעשו היהודים מלחמה נגד רצונה. שרת פירש אזהרה זו כהטלת אמברגו [=איסור] על מכירת נשק לישראל, מה שאכן קרה אח"כ בפועל. בנוסף, אמר לו מרשל, כי מלחמה בא"י עלולה לגרור מלחמה אזורית ואפילו עולמית. את זה ארה"ב לא יכולה להרשות לעצמה, בוודאי לא בשנת בחירות.
יומיים לפני הכרזת המדינה, ניתח בן-גוריון את הסיכויים מול הסיכונים והביע דעה נחרצת בעד הקמת המדינה עכשיו
אחרי 30 שעות טיסה נחת שרת בשדה דב ויצא היישר לפגישה עם בן-גוריון. ב"ג שמע וביקש משרת להבטיח לו כי לא יביע דעה שלילית על הכרזת העצמאות בפגישת מנהלת העם למחרת. אחריו חזרה גולדה מהפגישה עם עבדאללה, וגם בפיה לא היו בשורות. עבדאללה אמר לה כי לא יוכל שלא להצטרף למלחמה נגד ישראל. גולדה ענתה לעבדאללה: ניפגש בשדה הקרב, ואנחנו ננצח אתכם!
בדיוני מועצת העם נתקל בן-גוריון בהתנגדות לא פשוטה. היו מי שחששו שמא לא תוכל המדינה הצעירה לעמוד מול מבקשי נפשה. בן-גוריון ביקש מישראל גלילי ויגאל ידין, מראשי 'ההגנה', לחוות דעתם. גלילי אמר שאם מדובר רק בשביתת נשק זמנית, יכול הדבר לעזור בהתארגנות טובה יותר. ידין התחמק מתשובה ישירה, וכשדחקו בו אמר כי עוד זמן ועוד נשק לא היו מזיקים לכושר עמידתו של הצבא.
בן-גוריון הפעיל את כל כושר השכנוע שלו על כל חבר וחבר בנפרד. על חלק מהם אף איים בהתפטרות אם לא תתקבל דעתו. בסיום הדיון, יומיים לפני הכרזת המדינה, ניתח ב"ג את הסיכויים מול הסיכונים והביע דעה נחרצת בעד הקמת המדינה עכשיו משלושה טעמים: א. שביתת נשק עלולה לשחק לטובת הערבים שיגייסו עוד ועוד כוחות ונשק; ב. אם נקים מדינה, נוכל להעלות אליה עולים באופן חופשי, לגייס עוד כוח אדם למלחמה ולרכוש נשק בלי התערבות חיצונית; ג. הנימוק העיקרי – אסור להחמיץ את השעה! כשהבריטים ייצאו, ייווצר חלל ריק ואותו חייבים לנצל אותו. כי אם לא עכשיו – אימתי? גם ויצמן האיץ מניו יורק בחבריו – הכריזו על מדינה, לְמה אתם מחכים? ברוב של 6 מול 4, התקבלה דעתו של בן-גוריון להכריז עצמאות עכשיו, ויהי מה!
Yaakovspok1@gmail.com
